אוכל לבני אדם

איך יכול להראות יום יפה בתזונה חופשית

ארוחת בוקר: יוגורט עיזים עם פירות שונים. אני ממש אוהב בננות מסוג פלנטיין אפויות עם אוכמניות אבל זה לא ממש משנה איזה פרי.

ארוחת צהרים: סטייק או דג.

ארוחת ערב: לחם טף עם אבוקדו.

כולם טועים?

כולם ואני מתכוון ממש כולם מחפשים את הכימיה של הגוף ומשם מנסים להבין האם האוכל בריא לנו? לדוגמא בשמן יש אומגה 6 ולכן זה בריא. במחשבה חופשית אנחנו ניגשים לבעיה מ״הסוף״, האם בני האדם אכלו את זה ובאיזו צורה? מבחינה לוגית הגוף התפתח בהתאם למה שאכלו ולכן זו שאלה שמנפצת את התאוריות המטופשות הקיימות או הדרכים הממש קשות לפענח את הכומיה והביולוגיה של הגוף, רווח גדול במאמץ קטן.

וכן כולם טועים בהחלט, פעם גם כולם חשבו שכדור הארץ הוא שטוח או שפסלים מעץ מביאים נצחון במלחמות, עוד היום אנשים מאמינים כי קמעות מרפאים. שימפנזים אוכלים בשר ופירות ומתים על דבש. זהו. לא שמעתי את זה, ראיתי את זה בסרט טבע על שימפנזים ואז בדקתי וקראתי שזו אכן התזונה שלהם. ״חוק הנץ״ עובד פה מצוין.

כן, כולם טועים. יש לי מסקנות שונות, אבל עליי ועל המשפחה הם עבדו מטורף. אם אתם רוצים לדעת למה ירקות זה פח אשפה, תקראו עד הסוף. חבר קרוב אמר לי שאני אולי אחיה עד 120, אבל הוא נהנה ממני הרבה יותר היום. לא הגבתי כי ההתנצחות הזו עצבנה אותי, אני מודה. הוא לא הבין את הרעיון. הרעיון הוא לא לחיות עד גיל 120, הרעיון הוא להרגיש מעולה כל הזמן, אנרגיות שיא וריכוז על, ללא רופאים או כל הרעל שמציף אותנו בתזונה מערבית, להרגיש פגז היום ולא בגיל 90. ולמה כולם טועים? כי יש דרך אחת להגיע לתזונה מתאימה והיא דרך האבולוציה ואנתרופולוגיה עם שימוש מסיבי בהיגיון, כלומר – במחשבה חופשית. זה עניין של בחירת הדרך ולא חוכמה. חובה להתעלם מכל מה ששמענו או גדלנו עליו. זה מאוד קשה ובודדים מסוגלים לעשות את זה. לי זה קל כי זה טבעי לי לחשוב חופשי. להבין תזונה דרך ביולוגיה או מדע בלבד מוביל למבוי סתום. לפני כמה שנים היה קשה להגיע למידע מרוכז ואמין על תזונה, היום זה אפשרי בעזרת גוגל, ChatGPT audible וספרי אמאזון. רוב הדיאטות מראות שיפור כי הן מורידות אוכל מעובד, אבל זה לא מספיק. הבעיה שההיזון החוזר מהאוכל שאנחנו אוכלים לוקח לפעמים עשרות שנים, ואז קשה להבין מה גרם לבעיה. ההרעלה היא איטית מאוד.

בכל ארוחה פחמימה חלבון ושומן?

בדיוק הפוך. זה העקרון אולי הכי קריטי בתזונה חופשית להפריד פחמימות מכל השאר. זה בדיוק מה שדיאטנים מספרים ללא שום הבנה של אבולוציה או מנגנוני הגוף. הם פשוט מדקלמים את זה כי זה "נשמע" טוב.

חשוב מאוד עד כמה שאפשר להפריד בין "פחמימות" לבין "שומנים וחלבונים" בכל ארוחה. נכון שבכל דבר יש את שלושתם אך באחוזים קטנים לרוב.

פחמימות לדוגמא זה לחם, פירות (חוץ מאבוקדו), דבש, יוגורט, חלב וכדומה.

חלבונים ושומנים לדוגמא: כל דבר מהחי (חוץ מדבש חלב ויוגורט) וכן שמן מהצומח.

תמיד נבדוק את שני הדרכי חישוב: האם האבולוציה תומכת באופן הזה והאם מבחינה ביולוגית אפשר גם להוכיח. שניהם תומכים בהפרדת פחמימות מחלבון ושומן.

מבחינה אבולוציונית או שאכלו בשר ודגים או שאחלו פירות, לעיתים נדירות הם נצרכו ביחד. לא צדו זברה ואז מצאו תפוח אדמה באזור אכלו את שניהם.

מבחינה ביולוגית (מטבולית) הגוף יודע להמיר חלבונים ושומן לאנרגייה אך הדבר נמנע כשהסוכר גבוה בדם, בדיוק מה שפחמימות עושות. לא מאמינים? קנו מד סוכר רציף כמו שאני עשיתי ותראו.

תזונה חופשית

תזונה חופשית שכוללת אכילת בשר, דגים, מוצרי חלב (מוחמצים ומעיזים) ודגנים מוחמצים (ללא רעלני צמחים ובראשם מוצרי חיטה), עושה פלאים בעיקר מפרידים בין פחמימות ל חלבונים ושומנים, בטבע האדם כמעט שלא צרכו אותם ביחד. הפלא הגדול שחומק מההיגיון הוא רעלנים המצויים בעיקר בירקות, שורשים, עלים, דגנים, גרעינים, ירקות וזרעים אך גם פירות לא בשלים או מהסוג שלא מתאים לבני האדם. צמחים ״לא רוצים״ שנאכל אותם, ובשונה מבעלי חיים שיכולים לברוח, הדרך שלהם למנוע זאת היא רעלים. רוב הרעלנים נמצאים בקליפה, בגרעינים ובזרעים, כך לעיסת זרעי פירות וירקות גורמת לרעלנים להשתחרר. הפרי רוצה שתאכלו אותו, אבל שלא תהרסו את הזרעים על ידי לעיסה שלהם. בלעיסת שקד לדוגמה משתחרר קצת ציאניד. הצמח אוגר ציאניד בצורה לא פעילה הנקראת גליקוזיד ציאנוגני, שהיא בעצם מולקולת סוכר עם קבוצת ציאניד המחוברת אליה באמצעות קשר משולש בין פחמן וחנקן. גליקוזיד זה מאוחסן בתא נפרד מהאנזים המפעיל אותו. כאשר חיה לועסת את הצמח, התאים נמחצים, ושני הכימיקלים מתערבבים. לאחר מכן, האנזים מבקע את הציאניד מהסוכר ומשחרר את התרכובת הרעילה. תהליך זה דומה לשבירת מקל זוהר כדי לערבב את הכימיקלים שגורמים לו להאיר. לכן לפי סוגי זרעים אפשר להבין לאיזה חיות סוג הפרי התאים את עצמו דרך אבולוציה. זרעים של אוכמניות ודומיהן שלהן גרעינים קטנים, די ברור שנועדו לציפורים, וכשבני האדם לועסים אותם, הזרעים נהרסים. אבוקדו למשל כן מתאים לנו כי הגרעין שלו גדול והקליפה ברורה ואז אפשר בקלות להימנע מלאכול אותם. רוב האנשים סובלים ממחלת חילוף חומרים הניתנת לריפוי על ידי מעבר לתזונה חופשית למשך שנה לפחות.

אין דבר כזה רגישות

הקפיצה בהבנה שלי קרתה כשקראתי כתבה שמספרת שמספר חולי הצליאק בעולם הולך וגדל. חולי צליאק מקבלים תסמינים קשים כשהם אוכלים מוצרים עם גלוטן. גלוטן הוא רעלן של משפחת החיטה שאמור למנוע מחרקים וממזיקים שונים לאכול את זרעי החיטה. מה שנראה לי לא הגיוני הוא שפתאום האנושות מפתחת בעייתיות למרכיב מסוים, אין לזה היגיון הסתברותי ולא אבולוציוני. משהו צריך להשתנות. ואכן משהו השתנה.

דבר ראשון, חברות הזרעים הגדולות הגדילו את כמות הגלוטן בזרעי החיטה על ידי השבחה והנדסה גנטית וכך תפוקת החקלאים בשדה גדלה כי פחות מזיקים פוגעים בחיטה. ואכן משנות ה-1970 רואים עלייה בתפוקה של דגנים לדונם יותר מפי 3. אומנם זה לא רק בגלל עלייה בגלוטן, אך יש לכך השפעה ענקית שיכולה להסביר את העלייה בחולי הצליאק.

דבר שני, צריכת מוצרי החיטה, כמו לחם, פסטה ומאפים, גם כן בעלייה, ורואים היום שהרבה אנשים אוכלים מוצרי חיטה בארוחות בוקר, צוהריים וערב.

המחשבה החופשית נכנסה כשלא נראה לי הגיוני שרק חלק קטן מהאנשים רגישים לגלוטן, חולי צליאק הם 1% מהאוכלוסייה ויש עוד 10% שמוגדרים ״רגישים לגלוטן״. נראה לי הרבה יותר סביר שגלוטן לא טוב לאף אחד אבל חלק מהאנשים עם סימפטומים קשים וחלק ללא סימפטומים. כשקראתי על זה יותר, הכול התחבר. הסתבר לי שגלוטן הוא רעלן של החיטה ושהחמצה מורידה את כמות הגלוטן. נזכרתי שקראתי בתנ״ך שבפסח לא אוכלים חמץ, כלומר כל השנה החמיצו את החיטה הורידו את כמות הרעלנים. יש סיבה טובה שהחמיצו כל השנה את החיטה, זה לא היה טקס דתי. כנראה הם הבינו שככה הבטן לא כואבת להם. ואז הכול התחבר – המדע, ההיגיון והסיבה האבולוציונית. אין דבר כזה רגישות לגלוטן, כי גלוטן לא טוב לאף אחד, גם אם בדרגות שונות.

נזכרתי שכשהייתי בקורסאו, אי בקריביים, ראיתי שכל המקומיים באי היו אנשים ענקיים שהיא מילה עדינה לכבדי משקל. הסיבה לכך היא שהם היו חשופים לחיטה ולשמן ממקור צמחי מספר שנים מועט יחסית לאדם הלבן, ולכן הם מגיבים הרבה יותר קשה מהאדם הלבן לתזונה המערבית. האדם הלבן עבר סוג של ברירה טבעית לתזונה הזו.

עכשיו אפשר לעלות עוד שלב בחשיבה ולהכליל עם יוצאים מן הכלל. המאכלים שחלק מהאנשים רגישים אליהם, סביר להניח שהם רעילים לכולם אבל בדרגות שלא רואים כמעט, אך במהלך של שנים הן גורמות נזק עצום לאנושות. וזו בדיוק מחשבה חופשית בשיא תפארתה.

ואלה רשימת המאכלים שהרבה אנשים רגישים אליהם ולא טובים לאף אחד: חיטה, שמן מבסיס צמחי (צרבות), בוטנים, חלב פרה (כאבי בטן), ביצים תעשייתיות, סוכר (חולי סוכרת). קרוהן וקוליטיס לדעתי הן עוד סימפטומים של רגישות מוגברת לאוכל שאינו מתאים לבני אדם. שינוי לתזונה חופשית יביא, וזה הימור שלי, להיעלמות המחלות הללו.

לחם, מוחמץ ולא מחיטה, לבב אנוש יסעד

בכוונה אני מתחיל עם מה כן, ולא – עם מה לא, כי התגובה היא בדרך כלל ״לא נשאר מה לאכול״. ״ממושבתיכם תביאו לחם…חמץ תאפנה״ ויקרא, כג. ״וישא העם את בצקו, טרם יחמץ; משארתם צררת בשמלתם, על-שכמם״, שמות, יב. הלחם היה כל כך חשוב להם שהם הלכו עם הבצק עליהם.

אני לא כותב בהקשר דתי, אלא כדי להראות כמה שזה היה חשוב פעם ושהיום כולם שכחו מזה. מבחינה ביולוגית החמצה מפרקת את הרעלים שיש בדגנים כדי למנוע ממזיקים לאכול אותם. על בני האדם רעלנים אלו פועלים במשך שנים עד להופעת מחלות. העדויות הארכיאולוגיות הקדומות ביותר לאפיית לחם ולשימוש במחמצת נמצאות בצפון מזרח ירדן ומתוארכות ל-16,000 שנה לפני זמננו, כלומר כ-4,000 שנים לפני תרבות החיטה. הקמח של לחמים אלו הורכב בעיקר מחיטת בר.

לחם טף – הכי מומלץ מהדגנים להכנת פיתות לחם. כמו שהאתיופים מכינים כיום והכינו בעבר, רק בהחמצה עם מים. מאוד קל להכין לבד. לא סתם האתיופים הם עם חטוב. שמים קמח טף ומים בלבד למשך יומיים בחוץ. אחרי יומיים אפשר להכין מזה לחם טרי כל יום. מצריך חימום של 25 דקות בחום של 180 מעלות. כשמוסיפים קמח למחמצת עדיף לחכות יום כדי שהקמח יחמיץ. כדאי תמיד להשאיר חלק מהקמח מוחמץ ואז פעולת ההחמצה קורית מהר עם הקמח החדש. הטף הוא דגן קטן. כאשר אני מפעיל מחשבה חופשית, הגיוני יותר שזרעים שיש מהם כמויות עצומות יהיו פחות רעילים מזרעים יותר גדולים. כי כשיש מיליוני פרטים, כל פרט הוא בעל סיכוי יחסית קטן לשרוד, ולכן אין צורך להרעיל את כל הגרגירים כמו גרגיר גדול של חיטה לדוגמה. רואים את זה בביצי דגים, הסיכוי של ביצה לשרוד הוא קטן מאוד, אבל יש אלפים מהן, ולמרות שהביצה מאוד פגיעה, מתאפשרת התרבות בגלל הכמות העצומה של ביצי הדגים. זה כאמור הימור ולא תיאוריה מדעית.

כמו רוב הדברים בטבע, השימוש בדגנים למאכל היה הדרגתי. מחקר זה מסביר למה חשוב להשרות ולהחמיץ דגנים. כוסמין, שעורה, שיפון כולם דומים לחיטה ובעייתיים מאוד בגלל השינוי הגנטי שנעשה בהם במהלך השנים והרעלנים שבהם, כגון גלוטן ואגלוטנין המיועדים למנוע מחיות לאכול את גרעיני החיטה.

בני האדם עברו סלקציה (אבולוציה) להסתגל ללחמים, אך לא באופן מלא מפני שהלחמים הללו הורגים אותנו לאט (בעיקר כשלא מחמיצים אותם) והורגים אותנו בגילאים מבוגרים כך שאין הסתגלות אבולוציונית. הלחמים של פעם היו מוחמצים, אנו יודעים זאת גם לפי המסורת היהודית שהרי בפסח לא אוכלים חמץ ומכאן אפשר להסיק בצורה די בטוחה שבשאר השנה אכלו חמץ, והם לא אכלו חמץ בגלל הטעם אלא כדי שיתעכל בקלות.

בדיוק כמו עישון, ידוע שהוא הורג ובני אדם עישנו אלפי שנים (טבק וכדומה) אך העישון הורג בגילאים יחסית מבוגרים כך שאין ממש כוח סלקציה אבולוציוני.

הבעיה עם דגנים היא שהם מהצומח, ולכן יש להם רעלנים כדי למנוע ממזיקים לאכול אותם. הרעלנים הללו גורמים להרבה מחלות אוטואימוניות. החמצה מנטרלת חלק גדול מהרעלנים. שימו לב שבסופרים אין כמעט לחמים מוחמצים (לצערנו).

דגנים באופן טבעי מכילים רעלנים כדי למנוע ממזיקים לאכול אותם. השבחה גנטית וידנית מעצימה את הרעלנים,

רעלנים עוזרים למטרה של חברות הזרעים – יותר תנובה לדונם, כי מזיקים לא אוכלים את החיטה כשיש בה הרבה רעלנים.

מומלץ להימנע לחלוטין מכל מוצרי החיטה – חיטה מפוצצת ברעלנים כגון אגלוטנין וגלוטן וגם בגלל ההשבחה הגנטית שעשו לה. לכן, עדיף להימנע לגמרי מלחם, פסטה וחטיפים.

סיבות להימנע ממוצרי חיטה לחלוטין:

• טף הרבה יותר קל להכנה ולהחמצה וגם יותר טעים.
• חיטה עברה שינוי גנטי והשבחה רגילה כדי להגביר את כמות התפוקה בשדה. בפועל הגבירו את כמות הרעלנים הטבעיים בחיטה, אותם רעלנים שמזיקים נפגעים מהם אך מרעיל גם בני אדם.
• בחיטה גלוטן (רעלן) הפוגע בתפקוד המעיים בכל בני האדם אך בחולי צליאק במיוחד.
• בחיטה חומרים (רעלנים) שפוגעים במנגנון ויסות הסוכר בגוף.
• בחיטה חומרים הפוגעים בתחושת הרעב ובחילוף החומרים.
• בלחם רגיל שקונים: הקמח לא עבר החמצה, הוסיפו שמן צמחי שרעיל בדיוק כמו חיטה, סוכר, מלח ולפעמים חוטאים בהוספת גלוטן (רעלן שנקרא לקטין).
• בחיטה רעלנים הפוגעים במנגנון אגירת שומן בגוף. זאת בדיוק הסיבה שנותנים לבהמות חיטה ודגנים – כדי שישמינו.

פירות בשלים עם מעט פרוקטוז – כן

אבוקדו – כן

משמש – כן

קלמנטינות – כן

בננות – כן

פלנטיין (מבושלות) – כן

אנחנו נמשכים למתוק לא בגלל שהוא עשיר בקלוריות, כפי שנהוג להאמין, שכן שומן למעשה מכיל יותר קלוריות מסוכר. במקום זאת, בטבע, מתיקות היא סמל לאי-רעילות. פירות נעשים מתוקים רק לאחר הבשלתם, מה שמעיד שהם בטוחים לאכילה. עם זאת, חשוב לבחור בפירות המנטרלים רעלים ומייצרים מתיקות. שימו לב שכל פרי התאים את עצמו לפני שבוית לחיה ספציפית או למספר חיות. מכאן גם אפשר להבין אם הפרי מתאים לנו או לא ומתי.

למה הפירות עם הרבה פרוקטוז?

תכולת הפרוקטוז בפירות מודרניים מבויתים היא בדרך כלל גבוהה יותר מאשר בעמיתיהם הפראיים (בני האדם הסתגלו כמובן לפירות הפראיים). זה נובע מכמה גורמים:

• רבייה סלקטיבית: במשך דורות, בני האדם גידלו פירות באופן סלקטיבי שיהיו גדולים יותר, מתוקים יותר וטעימים יותר. זה הוביל לעלייה בתכולת הסוכר, כולל פרוקטוז, בפירות תרבותיים רבים בהשוואה לאבותיהם הפראיים.
• שיטות חקלאות: טכניקות חקלאות מודרניות, המשלבות שימוש בדשנים, בחומרי הדברה ובהשקיה, אפשרו ייצור פירות עקבי ושופע יותר. שיטות אלה יכולות לתרום לעלייה בגודל הפרי ובתכולת הסוכר, כולל פרוקטוז.
• שינוי גנטי: במקרים מסוימים, הפירות עברו שינוי גנטי כדי לשפר תכונות ספציפיות, כגון מתיקות או גודל. זה יכול להוביל לתכולת פרוקטוז גבוהה יותר בזנים המהונדסים גנטית בהשוואה לקרוביהם הפראיים.
• הבשלה ואחסנה: לעיתים קרובות הפירות נקטפים כשהם אינם בשלים לחלוטין ולאחר מכן מבשילים במהלך ההובלה או האחסון. זה יכול להוביל לפרופיל סוכר שונה, כולל רמות פרוקטוז גבוהות יותר, בהשוואה לפירות שמבשילים באופן טבעי על הצמח.

במאות אלפי שנות האבולוציה היינו חשופים למעט פרוקטוז, ומכאן הבעייתיות. למי שסובל מבעיית עיכול של פרוקטוז, מומלץ לאכול פירות עם יוגורט או מוצרי חלב מוחמצים מכיוון שיש בהם חיידקי מעיים שעוזרים לפרק גם פרוקטוז (Bifidobacterium, Lactobacillus).

המדע על הפירות

פירות בשלים מסוימים הם המזון הכי עתיק לבני אדם ולקופי אדם. בני אדם התפתחו כדי להיות מסוגלים לצרוך ולעכל מגוון רחב של מזונות, כולל פירות ומקורות אחרים של פרוקטוז. עם זאת, ראוי לציין כי התזונה והסביבה האנושית השתנו באופן משמעותי עם הזמן, והתזונה המודרנית מכילה רמות פרוקטוז גבוהות בהרבה ממה שנצרך על ידי אבותינו. יש בפירות פרוקטוז והמדע מראה (בניגוד להיגיון) שבריכוז גבוה הפרוקוז לא בריא לנו. ישנו אנזים שנקרא פרוקטורינס או עוזר ספיגה Glut5 שאצל חלק מהאנשים מיוצר פחות עם השנים ויכול לגרור בעיות עיכול של פירות רבים. ישנם הרבה מחקרים על פרוקטוז והשפעותיו על בריאות האדם. להלן מספר ממצאים מרכזיים:

• צריכה מופרזת של פרוקטוז, במיוחד בצורת תוספת סוכרים במזון ובמשקאות מעובדים, נקשרה לסיכון מוגבר להשמנה, לסוכרת סוג 2 ולהפרעות מטבוליות אחרות. פרוקטוז עובר חילוף חומרים שונה מגלוקוז ויכול להוביל לעמידות מוגברת לאינסולין ולעלייה ברמות הסוכר בדם, במיוחד כאשר הוא נצרך בכמויות גדולות.
• כמה מחקרים מצביעים על כך שצריכת פרוקטוז עלולה להגביר את הסיכון למחלת כבד שומני לא אלכוהולי (NAFLD), מצב בו שומן מצטבר בכבד ועלול להוביל לנזק לכבד. רמות גבוהות של צריכת פרוקטוז נקשרו לדלקת מוגברת וללחץ חמצוני בגוף שיכול לתרום להתפתחות מחלות כרוניות.
• מחקרים מסוימים העלו כי צריכת פרוקטוז בצורת פירות שלמים עשויה להיות פחות מזיקה מאשר צריכתו בצורה של סוכרים מוספים שכן הסיבים וחומרי ההזנה האחרים שקיימים בפירות שלמים עשויים לסייע בהפחתת חלק מההשפעות השליליות של פרוקטוז.

פירות ספציפיים

אם נאכל מספיק מהם, רוב הפירות בטבע יהרגו אותנו. חלק קטן מאוד מהפירות בטבע מתאימים לאכילה של בני האדם. הטעות הנפוצה היא לחשוב שפרי מסוים טוב לנו כשרואים אותו בסופר, הוא אומנם נראה בשל, אך זה רק הטעם שלו והמראה טובים כי הוא נקטף מהעץ בוסר (לא בשל) והובשל בעזרת גז אטלין או בצורה לא טבעית אחרת. הפירות הבשלים והקצת ״רקובים״ טובים לנו יותר מהפירות ה״מושלמים״ שלא נאכלו על ידי מזיקים שונים ונקטפו בוסר. הרעלנים (בעיקר בקליפה ובזרעים) בבוסר יכולים לגרום לדלקת בתוספתן ולשלל בעיות נוספות.

פירות שנקטפים כשהם יחסית בשלים ולכן בטוחים: אוכמניות, תות בר, חמוציות, אבוקדו, אננס, תפוזים, קלמנטינות, לימונים, ענבים אדומים.

פירות קלימקטרים שלרוב מובשלים עם גז אתילן ולכן מומלץ להימנע (אלא אם כן נקטפו בשלים מהעץ): אבטיח, מלון, מנגו, אפרסק, תאנים, שזיף, קיווי, בננה, ליצ'י ואחרים.

בפירות לא בשלים חימום ובישול יוריד את הרעלים, אך לא יעלים אותם. מומלץ לא לאכול את קליפת הפירות ולא ללעוס את הגרעינים, שימו לב שיש טעם מר לזרעי פירות כי הם רעילים לנו.

מומלץ לאכול פירות שבהם מזהים את הגרעין ולא לועסים אותו כמו אבוקדו, בננות פלנטיין מבושלות או אפויות (כדאי שיהיו בשלות לפני).

אין מה לדאוג מפירות שהבשילו יתר על המידה, לשם כך בדיוק התפתחה היכולת של בני האדם לפרק אלכוהול, תוצר לוואי של פירות בשלים. זה גם מראה שאנחנו מותאמים לאכילת פירות בשלים ואפילו קצת רקובים!

שורה תחתונה בני האדם מותאמים לאכול פירות בשלים מתוקים עם נטייה לריקבון (בדיוק הפוך מהפירות הבוסריים והיפים שמוכרים לנו בסופר).

דבש – כן

דבש (לא מעובד), כמו חלב, נועד לאכילה (של הדבורים) ואין בו רעלנים. מתקופות קדומות השתמשו בו לריפוי פצעים (מניסיוני עובד טוב יותר מיוד).

ביצים – כן ולא

הייתי נמנע לחלוטין מביצי תרנגולות מהסיבות הבאות (אלא אם התרנגולת אוכלת חרקים והאוכל שלה טבעי והיא חופשייה):

• ביצים גורמות לסימפטומים שונים ולרגישויות להרבה אנשים. בדרך כלל יש סיבה לכך.
• תרנגולות לא אוכלות את האוכל שהן אמורות לאכול ולא נמצאות היכן שהן אמורות לחיות. הדבר בוודאות משפיע על איכות הביצים.
• כל האוכל המתועש בעולם לא מתאים לבני אדם. הסתברותית גם ביצים נמצאות ברשימה.
• בתהליך השבחת תרנגולות להטלה רבה של ביצים, החומר בביצים משתנה גם, ולכן בני אדם לא היו חשופים אליו (תהליך דומה קרה עם החיטה כדי למנוע ממזיקים לאכול אותה).
• לא בדקתי מדעית אבל ראיתי שתרנגולות חיות בתנאי שבי קשים של לכלוך מחלות ופציעות קשות. ייתכן שקליפת הביצים לא אטומה, והיא סופגת חומרים רעילים לתוכה. בנוסף התרנגולות מקבלות כמויות גדולות של אנטיביוטיקה באופן שוטף כדי למנוע תחלואה.

מוצרי חלב – כן, של עיזים

בניגוד לצמחים, החלב כן מיועד לצריכה, אך לא של בני אדם. החמצת החלב גורמת לו להיות הרבה יותר מותאם לבני אדם. לכן עדיף לצרוך רק מוצרי חלב עיזים ועדיף מוחמצים, מותססים או מיושנים: יוגורט, חמאה, גבינות וקפיר.

תסיסת חלב יכולה לעשות אותו מועיל יותר לבני האדם בכמה דרכים:

• עיכול משופר – חלב מותסס מכיל חיידקים מועילים הנקראים פרוביוטיקה, המסייעים בפירוק הלקטוז ומקלים על העיכול. זה חשוב במיוחד לאנשים חסרי סבילות ללקטוז, מכיוון שהם אינם מסוגלים לעכל לקטוז בעצמם.
• זמינות מוגברת של חומרים מזינים – תסיסה יכולה להגביר את הזמינות של חומרים מזינים מסוימים בחלב, כמו ויטמין B12 ופולאט. חומרים מזינים אלו חשובים לבריאות ולרווחה הכללית.
• תכולת לקטוז נמוכה יותר – תהליך התסיסה מפחית גם את תכולת הלקטוז בחלב, מה שהופך אותו לסביל יותר עבור אנשים עם אי סבילות ללקטוז.
• שיפור הטעם והמרקם – למוצרי חלב מותססים, כמו יוגורט וקפיר, יש לרוב טעם ומרקם חריף וקרמי שאנשים רבים נהנים מהם.

בסך הכול, תסיסת חלב יכולה להפוך אותו למזין יותר, קל יותר לעיכול ומהנה יותר לצריכה.

עדיף להימנע לגמרי ממוצרי חלב פרה. חשוב שמוצרי החלב יגיעו מאוכלי מרעה טבעי ולא תערובות למיניהן שהחיות מקבלות בגידול בכלובים.

סיבות להימנעות ממוצרי חלב פרה:

• מכיל כמות גדולה של חלבון בטא קזאין A1 (בני האדם אכלו רוב שנות האבולוציה בטא קזאין A2).
• Beta-casomorphin-7 – BCM-7 הוא פפטיד המיוצר כאשר A1 בטא-קזאין מתעכל במערכת העיכול. BCM-7 הוכח כבעל השפעות דמויות אופיואידים, מה שאומר שהוא יכול להיקשר לקולטני אופיואידים במוח ובמערכת העצבים. כמה מחקרים העלו כי BCM-7 עשוי להיות קשור למגוון בעיות בריאותיות, כגון אי נוחות במערכת העיכול, דלקתיות, הפרעות נוירולוגיות ומחלות לב. ראוי לציין כי BCM-7 אינו קיים ב-A2 בטא-קזאין, וזו הסיבה שחלק מהאנשים עשויים לבחור לצרוך חלב A2 כחלופה לחלב פרה מסורתי המכיל בטא-קזאין A1 ו-A2.
• חלב פרה מתועש לגמרי – כל המאכלים המתועשים (סויה, חיטה, תירס, שיבולת שועל, חלב פרה, ביצים) לא טובים לנו גם במחקרים וגם הגיונית. זה ברמה הסתברותית.
• פרה מקבלת אוכל שלא מתאים לה כדי לייצר הרבה חלב וכן גדלה בתנאים מתעללים.
• מחקר שהשווה את שבט המסאי שאכל בשר וחלב פרות לעומת שבט מקביל שהיה צמחוני.

ירקות ועלים – עדיף שלא

רוב הירקות והעלים עם רעלנים ונוגדי ספיגת מינרלים ומזיקים לנו. רוב הירקות מרים או חמוצים, וכך הם מסמלים לנו ולחיות אחרות לא לאכול אותם. אם מתעקשים לאכול ירקות, אז כדאי שיהיו מבושלים היטב. אין סיבה לאכול ירקות במחשבה שהם בריאים לנו, להפך. אין דבר כזה אוכל בריא, יש אוכל שמתאים לנו. ירקות ועלים היו חלק מהדיאטה האנושית רק בזמן מצוקה במזון ולא מבחירה חופשית.

ירקות שהכי מומלץ להימנע מהם: מלפפון, תפוח אדמה, תירס, עגבניות, חציל, פלפל, דלעת וקישוא (עדיף לאדות אותם, כתבה על ירקות ועלים).

סיבות להימנע מירקות ועלים

• בשנים קדומות בני האדם כמעט ולא אכלו ירקות ועלים, אלא לצורכי מרפא או כשלא הייתה ברירה.
• ירקות הם מרים או חמוצים, וזה סימן בטבע לרעילות.
• בצמחים יש סוגי רעלים שונים: Nutrient Inhibitors, Lectins, Oxylates, Tannins, Protease Inhibitors, Phytic Acid, Cyanid, Hormone Disruptors
• ״צמחים רוצים להרוג אתכם״: צמחים אינם יכולים לברוח כמו שאר החיות, על כן הם פיתחו מנגנון למניעת אכילה שלהם בעיקר בעזרת ייצור רעלנים וזוהי כדרך להתגוננות. גם המדע מראה את זה וגם ההיגיון.
• מנגנון ההגנה של צמחים לא התפתח למניעת אכילה של בני אדם אלא של חרקים קטנים וחיות אחרות, ולכן ההשפעה של רעלנים אלה לרוב איטית מכדי לקשר שמזון זה אינו מותאם לבני האדם.
• בישול וחימום (מנגנון שהצמחים לא נתקלו בו באבולוציה) הורס חלק גדול מהרעלים, אך לא את כולם.
• כל אבות המזון נמצאים בבשר, דגים, חלב וקצת פירות. זה מראה שאלה אבות המזון שאנו בנויים עליהם.
• המינרלים והוויטמינים בצמחים נספגים פחות טוב מאשר מבשר ומדגים. לדוגמה ברזל ממקור בשרי (Heme Iron) נספג הרבה יותר טוב מברזל ממקור צמחי (Non Heme). הסבר על ברזל.
• רוב הצמחים יהרגו את רוב בעלי החיים.
• חלק קטן מהצמחים נאכלים על ידי חלק קטן מהחיות. קואלה חייבת לאכול עלה אקליפטוס ולנטרל את הרעלים שלו. כל תזונה אחרת תהרוג אותה, והעלים של העץ שהיא אוכלת ירעילו את שאר החיות כולל אותנו.
• צריך להסתכל על צמחים יותר כאל תרופה – במינונים קטנים ובזהירות רבה ורק במקרים של מחלה.
• בצמחים יש מעכבי ספיגה של מינרלים חשובים. כרוב לדוגמה משבש את בלוטת התריס והטיפול שלה ביוד.
• הגיוני שאין לנו צורך בעלים משום שהם חסרי קלוריות: תרד, קייל, בוק צ'וי, חסה וכל העלים הירוקים.

זרעים – לא

זרעים הם חלק מהמזון שמזיק לנו, בעיקר בגלל מנגנוני ההגנה הטבעיים של הזרעים.

כדי לאכול אותם, הם צריכים לעבור השריה, החמצה, הנבטה ובישול להורדת הרעלנים (הלקטינים הם חלק מרעלני צמחים).

מומלץ להימנע מפשתן, פרג, צ'ייה, סומסום וטחינה.

אורז – רק לאסייתים

אורז הוא מסוג הדגנים שלא מחמיצים, אך יש לו רעלנים ידועים שלא מתפרקים רק על ידי חימום. בנוסף, האסייתים כנראה פיתחו מערכת עיכול שמתאימה יותר לעיכול אורז לאחר שהיו חשופים אליו אלפי שנים יותר מהאדם הלבן. דוגמה להסתגלות גנטית בחלק מאוכלוסיות אסיה עקב חשיפה ספציפית למזון היא השכיחות המוגברת של ALDH2*2, גרסה של הגן אלדהיד דהידרוגנאז 2 (ALDH2). תכונה גנטית זו קשורה ליכולת מופחתת לבצע חילוף חומרים של אלכוהול, מה שמוביל למצב הידוע כריאקציית אלכוהול או ״שטיפה אסייתית״.

הווריאנט נמצא לרוב באוכלוסיות מזרח אסיה, כולל אלה ממוצא סיני, יפני וקוריאני. השכיחות של תכונה גנטית זו עשויה להיות קשורה לצריכה היסטורית של אלכוהול על בסיס אורז, כגון סאקה וסוג'ו, בעלי אחוז אלכוהול נמוך יחסית למשקאות אלכוהוליים אחרים. היכולת המופחתת לחילוף חומרים של אלכוהול עשויה לספק אפקט מגן מפני צריכת אלכוהול מופרזת ובעיות בריאות הקשורות לאלכוהול באוכלוסיות אלו.

מחקרים אכן מראים שאסייתים רגישים יותר לחלב כי לא היו חשופים אליו כמו האדם הלבן. שכיחות אי הסבילות ללקטוז משתנה בין אוכלוסיות וקבוצות אתניות שונות. באופן כללי, אוכלוסיות מזרח אסיה נוטות לשכיחות גבוהה יותר של אי סבילות ללקטוז בהשוואה לאוכלוסיות ממוצא אירופי. ההערכה היא שכ-70%-100% מתושבי מזרח אסיה סובלים מאי סבילות ללקטוז, בעוד השכיחות בקרב אנשים ממוצא אירופי נמוכה יותר, ונעה בין 5% ל-20%.

הלקטין המצוי באורז נקרא ״אוריזה סאטיבה אגלוטינין״ או ״אגלוטינין אורז״. חלבון זה יכול להיקשר למולקולות סוכר ספציפיות והוא מעורב בתפקודים ביולוגיים שונים בתוך הצמח ונועד למנוע ממזיקים לאכול את זרעי האורז. אגלוטינין אורז נמצא בעיקר בשכבות החיצוניות של גרגרי אורז, כמו הסובין. בדיוק כמו הגלוטן הוא כנראה פוגע בבני אדם.

במחשבה חופשית לגמרי, מפני שהיו שינויים גנטיים אצל האדם הלבן ולא אצל האסייתים לפי חשיפה למזון מסוים, גם ההיפך כנראה קרה, כלומר לאסייתים היו שינויים גנטיים כדי לתמוך בעיכול אורז. הינה מחקר שהיה לאסייתים שינוי גנטי בעיכול אצות ים. בנוסף, אורז לא מוחמץ וידוע שיש בו רעלן בשם ״אגלוטונין״ בהצלבה לכך שאורז גורם לי אי נוחות אפשר להסיק בסבירות גבוהה שאורז לא מתאים לאדם הלבן או לאדם שאבותיו לא היו חשופים לאורז.

שורשים – לא

בכל השורשים יש רעלנים שצריך לנטרל. לא טובים לכולם, אבל אם כן – אז רק לאחר אידוי או בישול: בטטה, ארטישוק ירושלמי, ארטישוק.

בספק: בצל, שום, שאלוט, כרישה, שומר, צנון, צנונית, כל הפטריות, שורש יוקה. הלוגיקה פשוטה – שורשים באבולציה הוסיפו רעלים שמונעים ממזיקים לאכול אותם. חימום ובישול כנראה מוריד את רוב הרעלים אך אצל אנשים עם מעיים פגועים, רעלים אלה יעשו נזק גדול במערכות שונות בגוף.

מלח – לא

להימנע לגמרי מכל סוגי המלח עד כמה שאפשר. בני אדם הסתדרו מעולה מיליוני שנה בלי להוסיף מלח. (My Life Among The Indians, עמוד 82, ״מעולם לא נתקלתי באינדיאנים שמשתמשים באיזשהו סוג של מלח גם לא לייבוש בשר״). לפי "חוק הקוף" סביר מאוד שהוספת מרכיב חדש לתפריט האדם פוגעת בבריאות. מלח הוסף לתפריט באלפי השנה האחרונות ובצורה הולכת וגוברת בשנים האחרונות לכל סוגי האוכל. מחקר שמראה איך מלח פוגע במערכת העיכול ובחיידקים הטובים במעיים.

מלח טבעי מוסיף לטריות האוכל וכנראה מזיק לנו. מלח מעובד (סביר להניח שזה המלח הזול שאתם צורכים) מזיק לנו עוד יותר. שאלה מעניינת היא ״האם האהבה שלנו למלח היא טעם נרכש או ״טבוע בנו״? מהמחקר שמקושר למעלה נראה שאהבת מזונות מלוחים היא נרכשת, ולכן אין לנו ממש צורך אמיתי בהמלחת מזונות חוץ מהרצון לשמר את האוכל. ברוב שנות האבולוציה לא אכלנו מלח, לכן המסקנה ההגיונית שאין לנו צורך במלח והוא כן פוגע במיליוני התהליכים בגוף האדם לפי כלי 7 בכלים לחופש.

אגוזים – לא

כדאי להמעיט באכילת כל סוגי האגוזים שאין להם קליפה או שיש מעט קליפה בגין חומצה פיטית. כדאי להימנע לגמרי מבוטנים ומקשיו שהם קטניות. עדיף להשרות אגוזים במשך יום במים עם מלח ולייבש – כך אכלו פעם.

קטניות – לא

עדיף להקטין את הצריכה של חומוס, שעועית, עדשים וכדומה או להשרות במשך 24 שעות ולבשל במשך 3 שעות.מחקרים מראים שלא כל האנשים מעכלים סוגי אוכל שונים באותה מידה. למשל האסייתים יותר מותאמים לאצות ואורז מהאדם האירופאי. ייתכן שיש אנשים מאזורים שונים בעולם שיודעים להימנע מרעלי הקטניות לאחר שכנראה היו חשופים אליהם (אני בטוח לא ביניהם).

אצות – לא

דין האצות כדין הירקות והעלים. אם אוכלים, נדרש לבשל מספר דקות במים.

מומלץ לבדוק שאתם לא רגישים לאצות, לא לכל האנשים כמות מספקת של אנזימים וחיידקי מעיים שמתאימים לפרק אצות בצורה טובה.

סמים ואלכוהול – לא

הבעיה עם סמים היא שהם משחקים עם האיבר הכי חשוב שלנו – המוח. לכן הייתי ממליץ לא להתעסק עם שום סוג של סם. די ברור שסמים עושים נזק לטווח ארוך למוח שלנו.

אלכוהול במידה מועטה הוא סביר. לא בכדי ברוב הפשעים האלימים והאכזריים ביותר מעורבים סמים ואלכוהול.

להימנע בכל מחיר

אז ממה להימנע בכל מחיר? שלל מוצרי החיטה הלא־מוחמצים (לחם, כוסמין, פסטה, מאפים), כל השמנים, ביצים, חלב פרה, מלח מעובד, חומרים משמרים, תירס, שיבולת שועל, סוכר, שעועית, בוטנים, תפוחי אדמה, תחליפי סוכר, קפאין, אנטיביוטיקה ומפחיתי חומצה בקיבה. כמו כן, להימנע לחלוטין מתחליפי בשר, לחם וחלב, הם מעובדים לגמרי וטובים לנו הרבה פחות מהמקור.

רק אבולוציה עם היגיון

כל הניסיונות להגיע לתזונה מתאימה לבני אדם נכשלו כי ניסו ללכת דרך המדע או דרך הרגש. מנסים להבין ״מה בריא? אבל הפתרון מגיע רק דרך האבולוציה, היסטוריית האדם, קוף האדם והפעלת ההיגיון, כי אין לנו דרך לדעת בדיוק מה אכלו ובאיזה כמויות.

ההגעה לתזונה חופשית, תזונה המתאימה לבני אדם היא בעיקר דרך אבולוציה ואנתרופולוגיה וכן בעזרת ניסיונות עצמיים, קריאת מחקרים, קריאת ספרים, חופש לחשוב וצפייה בטבע. כל חיה (כולל בני אדם) צריכה לאכול מה שאכלה בעבר שלה. יודעים היום מה התזונה שהייתה לאדם הקדום גם לפי שאריות שנמצאו על השיניים של שלדים וכן מלימוד באמצעות התבוננות בשבטים שחיים היום במקומות שונים בעולם. דמיינו אדם מסתובב בחוץ, האוכל הכי זמין לו הוא – החיות. מהחיות הקטנות ביותר כמו חרקים ועד הגדולות כמו צבי. בשאר המאכלים אנחנו מתחרים עם ציפורים ומזיקים שונים שאכלו אותם לפנינו כדוגמת המלחמה על הפירות מול ציפורים (ואכן רוב הפירות מותאמים למאכל ציפורים), לא צריך חוכמה כדי לאכול תפוח, אבל כן צריך חוכמה כדי לצוד סנאי או צבי. לכן רואים את ההתפתחות של מוח האדם עם הזמן גם מבחינת התאמה לסביבת מחיה שהולכת ומתקשה וגם מבחינת הצורך בשיתוף פעולה בציד.

הופרדנו, המצאנו חקלאות והתאחדנו

בני האדם יצאו מאפריקה בכמה גלים. החל מלפני 100 אלף שנה בערך בני האדם התפזרו בעולם, ובשנים האחרונות התאחדו שוב בעזרת טיסות ומסחר. המהפכה החקלאית התרחשה לפני 9,000 שנה, לאחר שהופרדנו. זה אומר בהכרח שהייתה הסתגלות פרטנית לסביבה ולתזונה, בגלל שהייתה כביכול הפרדה ארוכה בין הקבוצות השונות ללא התערבבות גדולה, וכן המצאת שיטות חקלאות ותִּרְבּוּת חיות וצמחים. בגלל זה אנחנו רואים גוון עור שונה, הסתגלות לאוויר דליל שונה ועוד הרבה תכונות שהאבולוציה הייתה צריכה להתאים לתנאי סביבה וחברה שונים.

ישנם שלושה סוגי מאכלים:

• טובים לכולם (התזונה שאיתה יצאנו מאפריקה).
• טובים לחלק מהאנשים (תזונה שחלק הסתגלו אליה במהלך השנים כמו שעועית ודרום אמריקאים).
• לא טובים לאף אחד (תזונה שאף אחד לא הסתגל אליה).

הטוב ביותר הוא להיצמד למה שבני האדם אכלו מימי קדם כלומר – האוכל הכי ותיק (טוב לכולם): פירות, דגים, בשר ודבש ורק אז דגנים למיניהם (טובים לחלק מהאנשים). שמן (לא מן החי) לא טוב לאף אחד.

הרעלה או סתם הזדקנות

כשמנתחים את הנתונים על תפוצת המחלות בחברה המערבית אין מנוס מלראות את הסימפטומים של הרעלה (שלדעתי נגרמה על ידי הרעלנים בצמחים): סוכרת, טרשת עורקים, ארטריטיס, השמנה ושלל מחלות אוטואימוניות אלה מחלות שלא היו קיימות אצל הציידים-לקטים (ייתכן שמתו לפני הופעת המחלות הללו אך גם אצל ציידים בני 40-30 היו צריכים לראות את הסימנים של מחלות אלו אך לא רואים, גם לא בשבטים שנשמרו). היום חיים עד גילאים מאוחרים ולכן כנראה רואים את האפקט של הרעלנים מהאוכל. כאן תקראו כתבה שברור שהכותב מנחש מה צריך לאכול. אין פה מחשבה חופשית. טבעונות היא ההפך מתזונה חופשית (לדעתי), כי למרות שיש בה היגיון, חמלה על בעלי חיים ושמירה על הסביבה כביכול, היא אינה מותאמת לבני אדם כי היא מכילה רעלנים מהצומח. טבעונות, כמו שאר סוגי התזונה, כן בעלת ערך רב כאשר אינה כוללת אוכל מעובד וסוכר. לפי כל המידע שראיתי וניתחתי האדם בנוי לאכול בעיקר מן החי, רואים גם שבשר ושומן אינם מעלים לנו את הסוכר, כשלמעשה סוכר גבוה אצל בני האדם הוא הרסני לכל מערכות הגוף. השאלה החשובה היא כמה שנים היינו חשופים למזון הזה. בשר נכנס לדיאטה שלנו לפני כמה מיליוני שנה, לחם מלפני 7,000 שנה ושמן קנולה רק מלפני 40 שנים, אז די ברור מה הסיכוי להתאמה לכל אחד ממזונות אלה. בנוסף בני האדם נדדו והתפזרו ברחבי העולם, וכך הותאמה התזונה שלהם למקום שהיו בו, ולאו דווקא למה שנכון להם לאכול, לדוגמה בדרום אמריקה התזונה הייתה בעיקר תירס ותפוחי אדמה, לעומת יפן, שהתזונה שם הייתה דגים ואורז. ואכן רואים הבדלים גדולים בתוחלת החיים של היפנים לעומת הדרום אמריקאים, בזמנים קדומים וגם היום. אורז הוא דוגמה מעולה לאוכל ספציפי שרק אסייתים היו חשופים אליו. מחקר שמראה שיש שוני במערכת העיכול בין בני האדם ומחקר שמראה יכולת עיכול של אצות-ים לאסייתים. היום יודעים שבתירס ותפוחי אדמה יש הרבה רעלנים, וזה הגיוני כי הם פיתחו מנגנוני הגנה ממזיקים. לתפוח אדמה אין תקופה ש״הוא רוצה״ שמזיקים יאכלו אותו (בניגוד לפירות). המדע מראה שבישול לא מוציא מתפו״א את כל הרעלנים למרות שכמובן באבולוציה של תפו״א לא נלקח בחשבון ה״טריק״ של חימום. כאשר בני האדם החלו להשתמש באש לבישול ולצלייה של מזון, התפריט שלהם התרחב לשורשים, ירקות, קטניות וכדומה – אוכל שלא יכלו לאכול ללא השימוש באש. כמובן שהחימום לא הסיר את כל הרעלנים מהצמחים, לכן פותחו שיטות נוספות כמו השריה, הנבטה והחמצה על מנת שניתן יהיה לצרוך את המזונות הללו.

הרעלה יכולה לעשות כל דבר בעצם ולתת את אותותיה בכל זמן. לדעתי ״האנושות כולה״ מורעלת מרעלני צמחים. אין סיכוי שבני אדם יכולים לאכול כל כך הרבה סוגי צמחים כשבכל צמח כמה מאות או עשרות רעלנים שונים.

זה לא מקרה שילדים לא אוהבים ירקות ועלים ומראים לעיתים קרובות סלידה טבעית מטעמים מרים, חריפים וחמצמצים, שכנראה מעידים על רעילות, ולמעשה בברירה טבעית התפתחה סלידה מטעמים אלה. האינסטינקט הטבעי שלנו הוא לא לאהוב חריף, מר וחמוץ כי הוא מסמל רעילות. מתוק ושומני מסמל מוכן לאכילה וזה קריטי למחשבה חופשית על תזונה. העדפה אינסטינקטיבית לטעמים מתוקים ושומניים עשויה לשקף נכונות לצרוך מזונות בטוחים וניתנים לעיכול בקלות.

נראה שלציידים-לקטים, שחיו לפני הופעת החקלאות, יש פחות מהמחלות הכרוניות הפוקדות את החברות המודרניות. חוקרים רבים מאמינים שבריאותם התדרדרה ברגע שהם אימצו שיטות חקלאות, מה שמרמז שאולי לשינוי אורח החיים החקלאי היו השלכות לא רצויות על בריאות האדם, בדומה להרעלה איטית, ולא רק להשפעות ההזדקנות.

רואים גם שאוכלוסיות שעוברות מחיים בטבע לחיים מודרניים הן הכי פגיעות לאוכל המודרני כי לא היו חשופות אליו כמונו כמה אלפי שנים ולא עברו התאמה גנטית מתאימה. לדוגמה אבוריג'ינים פגיעים פי כמה לסוכרת, לחץ דם גבוה, בעיות לב ועוד. זה מראה שהתזונה המודרנית בעיקרון לא טובה לאף אחד, אך למי שלא היה חשוף במשך אלפי שנים, היא מזיקה אפילו יותר. אינדיאנים למשל רגישים יותר לאלכוהול כי לא הייתה להם ברירה או היכרות אבולוציונית לזה, אך גם האדם הלבן סבל מהתמכרות כזו שפגעה ביכולת שלו להביא ילדים לעולם.

לפני המהפכה החקלאית, בני האדם הסתמכו על תזונה של ​​פירות וחלבון מן החי שסיפקו מגוון מאוזן של חומרי הזנה. כמה ראיות מצביעות על כך שהיו להם עצמות חזקות יותר, שיניים בריאות יותר ושכיחות נמוכה יותר של מצבים כרוניים כמו השמנת יתר, סוכרת ומחלות לב מהאדם המודרני.

עם זאת, עם המעבר לחקלאות, תזונת האדם התמקדה יותר בדגנים, פירות וצמחים מה שהוביל לעלייה בצריכת הפחמימות. השינוי הזה בהרגלי התזונה תרם לירידה בבריאות הכללית, מכיוון שאנשים הפכו רגישים יותר לחסרים תזונתיים, בעיות שיניים ומחלות כרוניות.

בעוד שהמהפכה החקלאית אפשרה התפתחות של חברות אנושיות מורכבות וצמיחת הציוויליזציה, הייתה לה גם השפעה משמעותית על בריאות האדם. נראה כי המעבר מאורח חיים של ציידים-לקטים לחקלאי הוביל לעלייה במחלות כרוניות ובבעיות בריאותיות המזכירות הרעלה איטית ולא רק מהשפעות ההזדקנות.

כתבה מעולה על ציאניד בצמחים.

לא למתוח את שריר ״הלא״

אנחנו לא בנויים כל הזמן להתנגד לפיתויים. לכן מומלץ פשוט לא לשים בהישג יד אוכל שאתם לא מעוניינים לאכול. גם סיגריות עדיף פשוט לא לראות, אם אתם רוצים להפסיק.

לגבי השאלה אם לחשוף ילדים לאוכל לא בריא בבית – חד משמעי לא. עכשיו תמשיכו לקרוא.

עבור ילדים, עמידה בפיתוי היא בדרך כלל מאתגרת יותר מאשר עבור מבוגרים, מה שהופך למועיל במיוחד למזער את החשיפה לאפשרויות לא בריאות בבית. ישנן מספר סיבות לכך שלילדים יהיה קשה יותר להגיד לא לפיתויים:

• בקרת דחפים לא מפותחת – מוחם של ילדים, במיוחד קליפת המוח הקדם-מצחית האחראית על קבלת החלטות ושליטה בדחפים, אינם מפותחים במלואם. כתוצאה מכך, לעתים קרובות הם נאבקים בוויסות עצמי ונוטים יותר להיכנע לרצונות המיידיים במקום לשקול השלכות ארוכות טווח.
• הבנה מוגבלת של ההשלכות – ילדים צעירים עשויים שלא להבין את התוצאות השליליות הפוטנציאליות של בחירות לא בריאות, כגון ההשפעה על בריאותם ארוכת הטווח או הסיכון לפתח מחלות כרוניות. חוסר ההבנה הזה מקשה עליהם לעמוד בפיתויים.
• השפעה חזקה של גירויים חיצוניים – ילדים רגישים מאוד לגירויים בסביבתם, כולל רמזים חזותיים, ריחות וטעמים. כאשר הם מתמודדים עם אפשרויות מפתות, לא בריאות, הם עשויים להתקשות להתנגד בשל ההיענות המוגברת שלהם לגירויים אלה.
• לחץ חברתי – ילדים יכולים להיות מושפעים מאוד מעמיתיהם ועלולים להרגיש לחוצים להתמכר לבחירות לא בריאות אם חבריהם עושים זאת. השפעה חברתית זו יכולה להפוך את זה למאתגר יותר עבורם לומר לא לפיתויים.
• קשר רגשי לאוכל – ילדים עשויים לקשר מזונות מסוימים לנוחות, אהבה או תגמול, מה שמקשה עליהם לסרב לפריטים אלה כשהם זמינים בבית.

על ידי צמצום הנוכחות של מזון לא בריא בבית, ההורים יכולים לעזור לילדיהם להימנע מהפיתויים הללו ולהפוך בחירות בריאות יותר לנגישות יותר. גישה זו לא רק תומכת בילדים בפיתוח הרגלי אכילה טובים יותר, אלא גם מגדירה אותם להצלחה ארוכת טווח בשמירה על תזונה מאוזנת ומזינה.

בני האדם מטבעם פגיעים לפיתוי, ועמידה בו כל הזמן יכולה להיות מאתגרת. מחקרים ודוגמאות מחיי היום-יום מצביעים על כך שאסטרטגיה יעילה אחת להימנעות מהרגלים לא בריאים או התנהגויות ממכרות היא להעלים או למזער את החשיפה למקור הפיתוי.

לדוגמה כשזה מגיע לאוכל, מחקרים הראו שאנשים נוטים יותר לצרוך חטיפים לא בריאים כאשר הם נגישים בקלות (Wansink, Painter, & Lee, 2006). על ידי שמירת פריטים כאלה מחוץ לטווח הראייה או אי רכישתם כלל, אנשים יכולים להפחית את הסבירות להתמכר אליהם. במקום זאת, הצבת אפשרויות מזון בריאות יותר כמו פירות וירקות בהישג יד יכולה לעודד הרגלי אכילה טובים יותר.

באופן דומה, עבור אלה המנסים להפסיק לעשן, מחקר מצביע על כך שהימנעות מרמזים חזותיים או תזכורות יכולה להיות מועילה. מחקר של טיפאני ודרובס (1991) מצא שאנשים שנחשפו לרמזים הקשורים לעישון חוו תשוקה חזקה יותר לסיגריות. לפיכך, שמירה על סיגריות מחוץ לטווח הראייה והימנעות מסביבות שבהן עישון נפוץ יכולים לתמוך באנשים במאמץ שלהם להיגמל.

הבנת הרגישות המולדת שלנו לפיתוי יכולה לעזור לנו לתכנן אסטרטגיות כדי לעמוד בפניו בצורה יעילה יותר. על ידי צמצום החשיפה לגירויים לא בריאים או ממכרים, נוכל להקל על עצמנו לשמור על הרגלים והתנהגויות בריאים יותר.

תחליפו תחליפים

ברוח לא מדעית, למרות שזה לא כל כך מתאים לי, הטבע לא אוהב שמתחכמים לו ויש מנגנונים כנגד זה למשל התחממות כדור הארץ אחד כשהסביבה הטבעית בכדור הארץ מושמדת או העובדה שאנחנו לא אמורים לצרוך מוצרי גלוטן לא מוחמצים, סוכר נקי, קפאין ובשר מעובד או בשר שמגודל בתנאים לא טבעיים, והתחליפים לרוב הרבה יותר רעילים לנו מהמקור.

במילים מדעיות, תחליפים למזונות נפוצים כמו חלב, סוכר, גלוטן ובשר לא מומלצים מכיוון שהם לרוב תרכיזים, והם אינם בריאים כמו שהם משווקים. יש להם לרוב השפעות שליליות על הבריאות שלנו. רוב התרכיזים המוכרים היום לא טובים לנו כי בשנות האבולוציה שלנו לא נחשפנו אליהם. אם ניקח לדוגמה טחינה, יש במנת טחינה של 100 גרם בערך קילוגרם סומסום, ברור לגמרי שלאכול קילו סומסום זה לא הגיוני, והבעיה שיש בסומסום רעלנים טבעיים האמורים למנוע ממזיקים לאכול אותו, בתרכיז סומסום יש תרכיז רעלנים. הגרוע מכולם הוא תחליף חלב על בסיס שיבולת שועל, שיבולת שועל רעילה במיוחד.

חלופות חלב כמו שקדים, סויה או חלב אורז הם בעצם ריכוז של המוצרים הללו, להם יש רעלנים טבעיים ובריכוז שלהם אנחנו בעצם צורכים ריכוז של הרעלנים הללו. כמו כן התחליפים נעדרים חומרים מזינים חיוניים המצויים בחלב פרה או עיזים, כגון סידן, ויטמין D וחלבון. מחקרים מראים שחלב צמחי עשוי שלא לספק את אותם יתרונות בריאותיים כמו חלב פרה ושיש בתחליפים רעלנים שמצויים בסויה ושקדים.

תחליפי סוכר, כמו ממתיקים מלאכותיים יכולים לסייע בהפחתת קלוריות, אך מחקרים מסוימים מצאו שהם עלולים להוביל לעלייה במשקל, לסוכרת ולבעיות בריאותיות אחרות. חלופות סוכר טבעיות כמו דבש או סירופ אגבה עדיין מכילות קלוריות ויכולות לתרום לעלייה במשקל אם צורכים אותן בכמות מוגזמת.

הדרך הנכונה היא פשוט לא לצרוך מוצרים שהוסיפו להם סוכר, מתרגלים לזה מהר. תחליפי סוכר רק עובדים עליכם, רוב הסיכויים שהם לא באמת טובים מסוכר. התחליף היחיד לסוכר נקי הוא אפס סוכר נקי.

מוצרים נטולי גלוטן חשובים לאנשים עם מחלת צליאק. לאנשים עם רגישות לגלוטן, שזה בעצם כולם, עדיף להתרחק מתחליפים תעשייתיים לגלוטן. גלוטן קיים בסוגי חיטה, והדרך הנכונה היא להימנע מחיטה לגמרי ולא לנסות להתחכם עם תחליפים. מזונות חלופיים לגלוטן יכולים להיות עשירים בקלוריות, סוכר ושומנים לא בריאים.

תחליפי בשר, כמו מוצרים על בסיס סויה, סייטן או המבורגרים על בסיס צמחי, הם בעצם תרכיז של סויה, אפונה או צמח אחר, ולרוב מכילים ריכוז של הרעלנים הטבעיים בסויה, באפונה או בצמחים אחרים. בני האדם אינם מותאמים לאכול מהצומח, אלא אם כן זה פרי בשל או שעבר תהליך להוצאת הרעלנים, כגון החמצה או חימום ממושך.

למה ״שמן״? תגיד ״לא רזה״

אנחנו נולדים עם יכולות להיות טובים כמעט בכל תחום, זה כולל גם את תחום המתמטיקה. כדי להצטיין במתמטיקה פשוט צריך להשקיע את השעות בתרגול, ואילו כדי להיות במשקל תקין, זה פשוט לאכול מה שמותאם לנו כבני אדם ללא קשר לכמויות. ישנם בודדים עם בעיות גנטיות שגורמות לחוסר יכולת ללמוד מתמטיקה או עם מחלות כרוניות של חילוף חומרים הגורמות להם להיות במשקל לא תקין. להיות במשקל תקין זה בעצם אומר לא לסבול ממחלת חילוף חומרים. לגוף יש מנגנון מורכב שיודע להביא אותנו למשקל מתאים. בדיוק כמו מאות מנגנונים התומכים ברמות סוכר, ויטמין סי ונתרן, קוראים לזה הומאוסטזיס. הגוף רוצה להיות מאוזן וזה נכון גם למשקל!

אחד הסימנים למחלת חילוף חומרים הוא רעב בזמן קצר אחרי ארוחות ומשקל שונה מאוד מהמשקל שהיינו בגיל 18.

במה בדיוק הגנטיקה עוזרת?

הגנטיקה כן עוזרת לאכול דברים שלא מתאימים לנו ולא להשמין מזה, אך כל מי שאוכל אוכל מתאים לבני אדם יהיה במשקל תקין. הגנטיקה בעצם עוזרת לנו לא לחלות במחלת חילוף חומרים (מנגנון ייצוב המשקל כבר לא עובד טוב) למרות ״הרעלת״ הגוף באוכל שלא מתאים לנו. אך גם הגנטיקה עובדת עד גיל מסוים. רואים את זה כאשר בגיל מסוים אנשים כבר לא במשקל שהיו בו קודם. מהמדע וההיגיון נראה שמה שחשוב זה – מה אוכלים כדי לא לקלקל את מנגנון ייצוב המשקל שלנו ולא הכמויות. הרי נניח ציפור שנתקלת ב-100 טון דובדבנים, לא תתנפח ולא תוכל לעוף – הגנים של הציפורים האלה מגינים עליה, ציפור ללא מנגנון ההגנה הזה כבר לא בטבע, אך אם ניתן לה חומר ״שמבלבל״ את מערכת ייצוב המשקל שלה (כמו תירס מהונדס) ייתכן שתגיע למשקל שלא תוכל לעוף ולברוח מטורפים.

אין כמו ניסוי כדי להוכיח

תעשו ניסוי על הכלב שלכם – תנו לו כמה בשר נא או מבושל שהוא יכול לאכול. תראו אם הוא משמין. תנו לו כמה אוכל של כלבים שהוא יכול לאכול ותראו ממה הוא משמין.

איתות בסיסי

איתות על צמא ורעב

בדיוק כמו שאתם סומכים על הגוף שלכם שיאותת לכם כשקר לכם או חם לכם ואתם לא בודקים בדיוק מה הטמפרטורה, ככה בדיוק הגוף יודע לאותת אם הוא רעב או צמא וכדאי להקשיב לו. לפעמים במחלה הגוף מאותת על חוסר רצון לאכול וזה הגיוני לגמרי, בזמן מחלה הגוף מעדיף לנתב את האנרגייה למלחמה ולא לעיכול. אחת הבעיות היא מחלת חילוף חומרים שבה הגוף בעצם מאבד את היכולת לאותת לנו שאנחנו שבעים, הדרך היחידה להירפא ממחלה זו היא באכילת אוכל שמותאם לבני אדם. שנים של אכילה לא מותאמת לבני אדם גורמת למחלת חילוף חומרים, כל אחד מקבל אותה בגיל שונה. בשתייה חל אותו עיקרון – כל עוד אתם לא מבלבלים את הגוף עם קפאין, אלכוהול או חומרים משתנים אחרים.

שורה תחתונה הנובעת מההיגיון והמדע היא: לשתות מים כשצמאים ולאכול כשרעבים. בתזונה חופשית אוכלים פחות פחמימות ויותר בשר ודגים. על כן חשוב שלא תפחדו לאכול הרבה יותר בשר ודגים ממה שהייתם רגילים, תאכלו עד שאתם שבעים. תחכו לאיתות שאתם לא רעבים יותר.

למה הגוף לא מאותת לנו שאנחנו מורעלים?

הגוף מאותת לנו שאנחנו מורעלים באמצעות היכולת להבדיל בין מר, מתוק, חריף, חמוץ, כמו גם שימוש בחוש הריח – אוכל מסריח סביר להניח שהוא מקולקל ולא נאכל אותו. זה אינסטינקט ראשוני שהתפתח במשך מיליוני שנות אבולוציה.

אתם בטח שואלים את עצמכם ״אז איך טעים לי חריף?״ או "איך ווסאבי מריר טעים לי?״ וכמובן ״איך סיגריה טעימה?״ (הרי הם לא מותאמים לבני אדם). הבעיה נובעת מכך שהגוף חושב לטווח קצר ״זה לא הרג אותי אז תביא עוד.״

מערכות הגוף יודעות לנתב את החומרים החסרים בגוף לאן שצריך אותם יותר בזמן הקרוב (בדרך כלל מוח ואנרגייה) ורק אז לטווח הארוך (חוזק עצמות ועוד – רואים את זה במחלת אוסטאופורוזיס). בכתבה הזו פרופסור ברוס איימס מסביר על התיאוריה של ניתוב מינרלים וויטמינים.

עם סיגריה פועל מנגנון נוסף של הטיה מחומר כימי. הניקוטין נותן למוח איתות טוב, ואנחנו מקשרים בין זה לסיגריה ומקבלים תחושה טובה למרות שהסיגריה רוצה להרוג אותנו, המוח מקשר את זה למשהו טוב בגלל הניקוטין – הגוף חושב לטווח קצר.

לגוף יש מנגנון טבעי שגורם לנו לרצות להמשיך לאכול אוכל שאכלנו ולא הרג אותנו. תנו לילד מספיק פעמים חריף, והוא יתחיל לאהוב חריף. המבחן הוא בטעם הראשוני ואת זה רואים בילדים: הם רוצים שומן ומתוק.

הרעלה מרעלנים מצמחים יכולה להתבטא בדרכים שונות ובכל זמן, מה שהופך אותה לסוגיה נפוצה ומדאיגה. בני אדם חשופים למגוון רחב של רעלנים מצמחים, שכן כל צמח יכול להכיל מאות ואף אלפי רעלים שונים.

מחקר הראה שחשיפה חוזרת לטעמים מסוימים יכולה לשנות את העדפות הטעם של האדם לאורך זמן. מחקר שפורסם בכתב העת Appetite מצא שילדים שנחשפו שוב ושוב לירקות שלא אהבו בתחילה היו בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח העדפה לירקות הללו לאורך זמן.

לסיכום, רעלים מהצומח עלולים להוות סיכון בריאותי משמעותי, וילדים עשויים להפגין העדפה טבעית למזון מתוק ושומני. עם זאת, חשיפה חוזרת לטעמים מסוימים יכולה לשנות את העדפות הטעם, וחשוב להיות מודעים להשלכות בריאותיות הפוטנציאליות לטווח ארוך של חשיפה ממושכת לחומרים מסוימים.

איתות על יופי

אנחנו יודעים מגיל צעיר להבחין שזקיפות נראית טוב וששפיפות זה חולה.

אף אחד לא הסביר לנו את זה, אבל אנחנו ישר מזהים שחטוב זה יפה ושמן זה לא יפה. שיניים לבנות זה יפה וצהובות וחומות זה לא יפה, למה נולדנו עם יכולות כאלה?

אנחנו מקבלים איתות על יופי מהמוח כי יופי כזה מראה על פוריות דבר שנתן אופציה להעביר את הגנים שלנו.

האם הגוף יודע לאותת על מחסור במינרלים וכדומה?

כשבעלי חיים חשים במחסור במינרלים, הם מלקקים מאכרי מינרלים. האם הרצון שלנו למלח הוא איתות דומה של הגוף? האם יש לנו צמא למינרלים כמו תחושת הצמא למים? רצון לבשר?

יש איתות של הגוף על אוכל טרי וחם שהוא הכי טעים לנו, ומסיבות טובות, הוא קל יותר לעיכול, מזין יותר ועם פחות חיידקים רעים. לדעתי, וזה קצת הימור, הגוף יודע לאותת על מחסור במינרלים על ידי רצון לאכול בשר בעיקר. אני אישית לפעמים מרגיש את זה. אני לא אוכל הרבה סוגי אוכל באותו הזמן, לדוגמה לחם טף מוחמץ עם דג, בשר בקר עם מח עצם או יוגורט עיזים עם פלנטיין צלויות. אני מאמין שהצפת העולם בהרבה סוגי מאכלים גורמת לטשטוש האיתות לאכול סוג אוכל מסוים שיש בו מינרלים שחסרים לנו, אבל כאמור זה הימור שאני עושה מתצפית בחיות שמלקקות מאגרי מינרלים, מהאהבה שלנו למלח, וזה גם הגיוני מבחינה אבולוציונית שבעלי חיים ירגישו מחסור ויירצו לאכול מאוכל שיש בו את המרכיב שחסר להם.

איך לחם מחמצת ויוגורט עיזים חמוצים ובכל זאת מתאימים לבני אדם?

שאלה טובה! לחם או כל דגן אחר שהחמצנו מתאימים לנו למרות שהם חמוצים וההסבר ההגיוני הוא שזה חדש באבולוציה שלנו, כנראה זה אחד מהיוצאים מהכלל, ואכן במחמצת יש הרבה חיידקי לקטובצילוס שאנחנו מזהים כמצופה כחמוץ. כך גם בדיוק יוגורט חמוץ לנו אך הרבה יותר מותאם לנו מחלב, בגלל חיידקי הלקטובסילוס. הלחם המוחמץ יהיה טוב לנו רק לאחר אפייה, בעוד היוגורט לא דורש חימום. בעוד שגם מחמצת וגם יוגורט מערבים חיידקי חומצה לקטית בתהליכי התסיסה שלהם, החיידקים הספציפיים המעורבים שונים בדרך כלל.

יוגורט מיוצר בעיקר על ידי תסיסה של חלב באמצעות פעולתם של חיידקי חומצת חלב, במיוחד Streptococcus thermophilus ו-Lactobacillus bulgaricus. שני מיני חיידקים אלה פועלים יחד כדי להמיר את הלקטוז, הסוכר בחלב, לחומצה לקטית, אשר מעבה את החלב ומעניקה ליוגורט את הטעם החמוץ האופייני ליוגורט ולמוצר עם חיידקים, אך הפעם הם טובים לנו.

לעומת זאת, מחמצת מסתמכת על תערובת של שמרי בר וחיידקי חומצת חלב, כמו אלו מהסוגים לקטובצילוס ו-Leuconostoc, לתסיסת הבצק.

אומנם תיתכן חפיפה מסוימת בסוגי חיידקי חומצת החלב הקיימים במחמצת וביוגורט, אך מיני החיידקים הספציפיים ותהליכי התסיסה המעורבים הם בדרך כלל שונים, וכתוצאה מכך הטעמים והמרקמים שונים.

תהיו בצד הנכון של ההימור

חשוב לי להציג עיקרון חשוב אחד שלפיו אני פועל: ״לאכול מה שאבותינו הרחוקים אכלו״, וההיגיון אינו מראה ששגו. זה בעצם להיות בצד הנכון של ההימור כי אנחנו לא יודעים בדיוק מה מתאים לנו לאכול, אבל כשמביאים אוכל חדש שמכיל חומר חדש ושואלים ״האם הוא מרפא או מרעיל אותנו?״ סיכוי של 9,999 ל-10,000 שהוא מרעיל ו-1 ל-10,000 שהוא מרפא, כי בגוף מתחוללים מיליוני תהליכים כימיים, והסיכוי שמצאתם חומר חדש הוא סיכוי קלוש.

באיזה צד של ההימור אתם בוחרים? תנו קצת קרדיט לגוף האדם שהוא יודע להסתדר בלי תרד או קייל או סופר פוד. ככה בדיוק עובדת אבולוציה וברירה טבעית – ע״י מציאת הדרך הנכונה מאלפי דרכים אחרות, אך זה לא סביר שסופר פוד כזה או אחר משפר את מיליוני התהליכים בגוף, ואין סיכוי שאתם אלה שבדיוק מצאתם את הדרך הזאת.

הכמות המומלצת היומית של מינרלים וויטמינים RDA שגויה לגמרי כי היא מבוססת על אנשים שאוכלים צמחים שהם בעלי רעלנים מעכבי ספיגה של ברזל ועוד הרבה מינרלים חשובים.

ה״סוד״ הגדול בתזונה הוא שבסוף אנחנו נהנים באותה מידה מרוב סוגי האוכל, צריך רק כמה ימים להתרגל לתזונה החדשה. אין בנאדם שלא שינה את דעתו לפחות פעם אחת בחיים לגבי מזון מסוים, אז אתם בטח יכולים להבין למה אני מתכוון. בני האדם הם סתגלניים, כלומר, אנחנו מתרגלים למה שאנחנו עושים ביום-יום ולרוב בסוף גם אוהבים את זה. לכן המחשבה של ״אני לא יכול לשנות את מה שאני אוכל עכשיו״ היא לא נכונה. בני האדם לא מותאמים לאכול את רוב סוגי האוכל, אפילו אם האוכל טבעי וטעים. תזונה שטובה לחלק מהאנשים משפיעה על כל אחד בצורה שונה בגלל גנים וסביבה של האדם, בדיוק כמו תכונות אופי המושפעת מהסביבה ומהגנים.

בטבע בני האדם לא ערבבו כמעט פחמימות עם חלבון ושומנים, זה מה שגורם לבעיית חילוף החומרים בחברה המודרנית. בני האדם שחיו בטבע, צדו פיל, אכלו אותו ואחרי כמה שעות כשהיו רעבים אכלו פירות. הערבוב בין פחמימות לחלבון ושומן גורם לבעיית סוכר והשמנה (לבשר זמן עיכול ארוך, ובזמן הזה הסוכר גבוה בגלל הפחמימה).

רוב צורות התזונה, כגון קטוגנית, פליאו, טבעונות, צמחונות, קרניבורית מראות שיפור במצב הבריאותי כי הן מורידות צריכה של אוכל מעובד, אך יש בהן מרכיבים בעייתיים – כמו רעלני צמחים ובפרט בדגנים מלאים, חלב פרה ועוד.

תתעלמו ממספרים – 24 גרם חלבון

בטח קראתם שאנחנו צריכים 200 גרם חלבון, 59 גרם פחמימות, 25 גרם שומן ביום (או כל דבר מוזר כזה) כדי לשמור על הבריאות שלנו. אבל גוף האדם הרבה יותר מורכב מזה. הוא יודע לאגור מינרלים וויטמינים ולתת לנו תחושה כשחסר משהו. כשאתם שומעים דיאטניות או רופאים מדברים כאילו גוף האדם זה מתכון לעוגה, פשוט תתעלמו.

במיליוני שנות האבולוציה האדם שרד בלי לחשב כמה בשר, פירות או לחם הוא אכל. בדרך כלל העצות של האנשים הללו הן הפוכות ממה שבאמת צריך לאכול. הן לרוב יאמרו ״צריך פחמימה״ בכל ארוחה! כמובן שההפך הוא הנכון כי הגוף יפרק שומן וחלבון הרבה יותר טוב כשאין פחמימה באזור. זה נובע מהחומציות הדרושה לאנזימים לעבוד בצורה מיטבית בקיבה, לפחמימות דרושה חומציות נמוכה יחסית, ולפירוק שומנים וחלבונים יחסית גבוה.

המחיר הכספי של לאכול חופשי

תזונה חופשית אינה יקרה יותר מתזונה רגילה, להפך, היא יכולה להיות זולה יותר.

ק״ג טף עולה 20 ש"ח בערך. כשמכינים לבד את הלחם, הוא עולה כמו לחם בסופר.

ישנו חיסכון על כל המשקאות הממותקים למיניהם כי שותים רק מים.

פירות ויוגורט עיזים עולים אותו הדבר בתזונה רגילה ובתזונה חופשית, מיותר לקנות אורגני.

בתזונה חופשית צריך לאכול הרבה יותר בשר ודגים מהרגיל וכאן יש עלות אבל לא משמעותית והיא מתקזזת עם שאר הדברים שמורידים מהתזונה הרעילה.

בשורה התחתונה: תזונה חופשית אולי עולה קצת יותר בטווח הקצר, אבל תחסוך לכם הרבה מאוד כסף על הוצאות בריאות וטיפול בגוף, בנפש ובשיניים שלכם. להיות חולים עולה הרבה מאוד כסף וגם לא נעים.

מבחן האוכל

האם אנחנו יכולים לאכול אוכל בלי בישול, חימום או שימוש בכימיקלים?

אם טעמנו, והאוכל לא מר, חריף או חמוץ אז הוא טוב עבורנו. עדיף לבשל אוכל לפני אכילתו, אבל זה לא אומר שאסור לנו לאכול מזונות אחרים, זו רק דרך לדעת מה טוב עבורנו. לדוגמה: חיטה לא ניתנת לאכילה בלי חימום וגריסה אז היא פחות מתאימה. דגים ובשר ניתנים לאכילה כמו שהם ולכן מותאמים לבני אדם.

ההיגיון מאחורי המבחן, נובע מכך שבני האדם השתמשו באש וחימום אוכל בצורה רחבה רק כמה מאות אלפי שנה לעומת כמה מיליוני שנות אבולוציה אצל קופי האדם, לכן אנחנו די מותאמים לאכול אוכל גולמי (שלא חומם או בושל) – אוכל כזה, שחומם או בושל צריך לבדוק.

לא לאכול רעלים במקום אגדת ״ניקוי הרעלים״

הגוף שלנו מצויד במנגנוני ניקוי רעלים טבעיים הפועלים ביעילות ללא צורך בסדנאות מיוחדות. למעשה, הגוף מסלק רעלים ללא הרף, לא רק במהלך אירועים ספציפיים או במקומות מיוחדים, כמו סופי שבוע במצפה רמון. חשוב להבין שאנו מיועדים לצרוך מזון מוצק הדורש לעיסה. הרעיון המרכזי הוא לא להרעיל את גופנו מהתחלה, ומשיגים את זה על ידי הקפדה על תזונה חופשית.

הלעיסה מפעילה שחרור של אנזימים שונים במערכת העיכול שלנו, מקדמת עיכול יעיל וספיגת חומרים מזינים. מצד שני, צריכת מזון מעורב או טחון עלולה להוביל לספיגה מהירה ולגרום לעלייה ברמות הסוכר בדם, דבר שאינו אידיאלי עבור גופנו. כתוצאה מכך, שייקים תזונתיים רבים עשויים שלא להיות נחוצים או מועילים עבורנו.

יתר על כן, גופנו אינו מותאם באופן טבעי לעיבוד תערובת של פירות, אגוזים וירקות בבת אחת. דפוס תזונתי זה לא היה נפוץ בהיסטוריה האנושית, אלא התפתח רק בשנים האחרונות. כתוצאה מכך, חיוני לגשת לתזונה שלנו בפרספקטיבה של האבולוציה, מדע, היגיון ובקיצור מחשבה חופשית.

יש אוכל שמתאים לבני אדם ואוכל שאינו מתאים, ההגדרה ״אוכל בריא״ או ״סופר פוד״ אינן הגדרות הגיוניות.

הדרך של בני האדם לאכול כשיש רק עשב מסביב

זה הקסם בעיזים וכבשים, הן אוכלות עשב, ואז אנחנו יכולים לאכול את מוצרי החלב שלהן או אותן. ולכן בני האדם היו תמיד צמודים לעיזים ולכבשים בזמנים קדומים, כי באמת למצוא עשב הרבה יותר קשה מלמצוא פירות, והרי ירקות בקושי אכלו. כן, כולם טועים בקשר לחלב פרה. אכילת חלב עיזים מוחמץ מוצאים כבר לפני אלפי שנים. ישנם אתרים ארכיאולוגים שרואים ייצור גבינה כבר לפני 9,000 שנה. ההבדל בין חלב פרה לחלב עיזים מבחינת היכולת שלנו לעכל אותם הוא בחלבון שנקרא קזאין.

איפשהו בהיסטוריה נוצרה מוטציה בפרות אירופאיות בלבד שגרמה להן לתת יותר חלבון מסוג בטא קזאין A2 בחלב. לדעתי המוטציה הזו משפיעה גם על בריאות בשר הפרה. חלבוני בטא-קזאין A1 ובטא-קזאין A2 הם תת-סוגים של קזאין המצויים בחלב של יונקים שונים, כולל עיזים, כבשים ופרות. ההרכב והיחס של תת-סוגי קזאין אלה יכולים להשתנות בין מינים, גזעים ואפילו בעלי חיים בודדים. בטא-קזאין A1 קיים בחלב מגזע פרות מסוים, כגון פרות הולשטיין ובחלב כבשים אך פחות מחלב פרה. כאשר מתעכל, בטא-קזאין A1 עלול לשחרר פפטייד ביו-אקטיבי בשם בטא-קזומורפין-7 (BCM-7), אשר נקשר לאי נוחות במערכת העיכול, דלקת והאטה בריקון הקיבה. והנקודה המעניינת: בטא-קזאין A1 ו-A2 הן שתי גרסאות של חלבון חלב בטא-קזאין. המוטציה הגנטית שהביאה לגרסה A1 התרחשה לפני כ-5,000 עד 10,000 שנים, המוטציה הגנטית שהובילה לגרסה בטא-קזאין A1 כללה החלפה אחת של חומצת אמינו בשרשרת החלבון. השינוי הקטן לכאורה הזה שינה את האופן שבו החלבון מתפרק במהלך העיכול. להערכתי מוטציה זו משפיעה גם על בשר הפרה. והיא התרחשה בגזעי בקר אירופאים, במיוחד בבוס שור.

חלבון הבטא-קזאין המקורי בבקר היה מסוג A2, שעדיין ניתן למצוא בחלק מגזעי הבקר המסורתיים, כגון בקר הבוס האינדיקוס האפריקאי והאסיאתי, כמו גם בגזעי Bos taurus מסוימים כמו פרות גרנזי וג'רזי.

עיזים

חלב עיזים מכיל בדרך כלל שיעור נמוך יותר של בטא-קזאין A1 בהשוואה לחלב פרה ולחלב כבשים. גזעי עיזים מסוימים אפילו מייצרים חלב עם מעט או ללא בטא-קזאין A1. תכולת בטא-קזאין A2 בחלב עיזים היא בדרך כלל גבוהה יותר מאשר בטא-קזאין A1, מה שמקנה לחלב עיזים את התכונות האופייניות שלו ועבור אנשים מסוימים מקל על העיכול.

כבשים

תכולת הבטא-קזאין A1 בחלב כבשים גבוהה בדרך כלל מזו שבחלב עיזים, אך היא משתנה בין הגזעים. תכולת הבטא קזאין A2 קיימת גם היא, אך היחס המדויק בין בטא-קזאין A1 ל-בטא-קזאין A2 יכול להשתנות בהתאם לגזע וסוג הכבש.

פרות

חלב פרה מכיל בדרך כלל שיעור גבוה יותר של בטא-קזאין A1 בהשוואה לחלב עיזים, כאשר תכולת הבטא-קזאין A1 משתנה בין הגזעים. לפרות הולשטיין, למשל, יש בדרך כלל תכולת בטא-קזאין A1 גבוהה יותר מאשר לפרות ג'רזי. תכולת הבטא-קזאין A2 קיימת גם בחלב פרה, אך היחס בין הסוגים השונים תלוי בגזע ובגנטיקה של הפרה.

ההיגיון מראה שעיזים עדיפות בגלל שיותר קל לגדל עיזים באזורים הרריים וכן ההיסטוריה של האדם הייתה מלווה בעיזים. משלי כז ״וְדֵ֤י ׀ חֲלֵ֬ב עִזִּ֗ים לְֽ֭לַחְמְךָ לְלֶ֣חֶם בֵּיתֶ֑ךָ וְ֝חַיִּ֗ים לְנַֽעֲרוֹתֶֽיךָ׃״. וכשהמדע וההיגיון מסכימים אז הסיכויים לאמיתות הדברים – גבוה.

ניסיון שווה אלף מחקרים

נסו על עצמכם כל מה שכתוב פה. לדוגמה שתו שתי כוסות חלב פרה לעומת שתי כוסות חלב עיזים. אם יש לכם רגישות מסוימת לאחת מהן, תרגישו בה מיד.

נסו לאכול חופשי ותראו אם זה עושה הבדל לטובה, לא תפסידו מהניסיון הזה שום דבר. בטווח הארוך זה רווח מטורף, בדיוק מה שמחשבה חופשית מחפשת – השקעת אנרגייה מינימלית ורווח עצום.

ניסויים שלא עושים נזק גדול הם מעולים כי הם גם אמינים וגם חוויה שבד״כ זוכרים.

אין כמו ניסוי – קניתי בארה"ב חלב רגיל וחלב שהוא מסוג A2. אני והבת שלי שתינו משניהם כוס חלב בזמנים שונים, אשתי כעסה עליי שאני עושה ניסויים על הבת שלנו, אבל הרגעתי אותה ואמרתי שזה לטובת האנושות. אחרי ששתינו מהחלב הרגיל, לי ולבת שלי היה כאב בטן ולה היה גם כאב ראש. לאחר ששתינו מהחלב A2 היינו נקיים מתסמינים. היא כמובן לא ידעה איזה חלב היא שותה. המדע, התצפית וההיגיון התחברו. בישראל אי אפשר לקנות חלב מסוג A2 בלבד.

ניסוי נוסף שכדאי לכם לעשות – תאכלו קילו בשר בקר ואז יום אחרי תאכלו קילו דג או קילו כבש ותראו את ההבדל בהרגשה.

מסעדת שף זה אופן ההכנה

בתזונה מה שחשוב זה המרכיבים. אומנם שיטת ההכנה לא תמיד משמעותית, אך תהליכים מסוימים, כגון החמצה ותסיסה בדגנים, חיוניים לסילוק רעלים. חשוב להקפיד על שילובי מזון מאותה משפחה, שכן העיכול יכול להשתנות על סמך נוכחותם של פחמימות, חלבונים ושומנים. לדוגמה סוגי בשרים ביחד או דגים זה הגיוני.מסעדות גורמה לרוב נותנות עדיפות לטעם בלי לשקול את ההשלכות התזונתיות של המנות שלהן, תוך שימוש במרכיבים שונים ובטכניקות הכנה שאולי אינן אופטימליות לבריאותנו. לכן, מומלץ לנקוט משנה זהירות כאשר אוכלים במסעדות כאלה, שבהם הטעם עשוי לגבור על הערך התזונתי. כך למשל, כשמדובר בבשר, איכות ומקור הבשר (כמו בשר כבש אוכל עשב) חשובים יותר מצורת ההכנה של חומר הגלם על ידי השף.

אני אישית ממש לא אוהב מנות קטנות ובלתי מזוהות, ההיפך, אני אוהב מנות גדולות שאני יודע בוודאות מה יש בהן. יש בזה מעין סדר כללי.

אתם מרעילים את הכלב שלכם

חיות מחמד מעולם לא היו חשופות לתירס, סויה, חיטה, שיבולת שועל עד שחברות המזון הכניסו מוצרים אלה למזון היבש שלהם.

צריכה של דגנים המכילים רעלנים מובילה להשפעות בריאותיות שליליות אצל כלבים וחתולים מהסיבות הבאות:

• ספיגה מופחתת של חומרים מזינים – אנטי-נוטריינטים כמו phytates יכולים להיקשר למינרלים כמו סידן, ברזל ואבץ, להפחית את הזמינות הביולוגית שלהם ולהקשות על חיות המחמד לספוג את רכיבי התזונה החיוניים הללו. עם הזמן, זה יכול להוביל למחסור ברכיבים תזונתיים.
• הפרעה במערכת העיכול – חומרים נוגדי תזונה מסוימים, כמו לקטינים, יכולים לגרות את רירית מערכת העיכול ולגרום לתסמינים כמו הקאות, שלשולים או כאבי בטן. זה נכון במיוחד אם הדגנים נצרכים גולמיים או מבושלים בצורה לא נכונה.
• אלרגיות ורגישות: חיות מחמד מסוימות עשויות לסבול מאלרגיות או רגישויות לדגנים ספציפיים, מה שעלול לגרום לדלקת ולמצוקה במערכת העיכול. דגנים כמו חיטה ותירס הם אלרגנים נפוצים עבור כלבים וחתולים.
• תגובה דלקתית: חומרים נוגדי תזונה מסוימים יכולים לתרום לדלקת בגוף שעלולה להחמיר בעיות בריאותיות קיימות או להוביל להתפתחותן של בעיות חדשות.

יצרני מזון לחיות מחמד מודעים לסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים ברעלנים (באנטי-נוטריינטי), אך הם זולים בהרבה מסלמון או מעוף.

וכן, הווטרינרים טועים.

דגנים

הדגנים הבאים ראויים לאכילה רק לאחר השריה של 48 שעות, החמצה 48 שעות ואז בישול:

• דוחן (MILLET);
• דורה (sorghum);
• ירבוז (AMARANTH);
• פוניו (FONIO);
• אורז בר וקצת אורז לבן – לאסייתים בעיקר. לא מאמין שעברנו מספיק באבולוציה כדי להיות מורגלים לאכילתם.

מכל שאר הדגנים – יש להימנע לגמרי!

כמו שהקדמונים השרו והחמיצו – צריך להוציא מהדגנים את הרעלנים הבעייתיים שלהם. דגנים הם כמו זרעים והם ״לא רוצים״ שיאכלו אותם ולכן צריך לבצע פעולה שלא היו ״מוכנים אליה״ בטבע. חיות לא יודעות להשרות, להחמיץ ולחמם. בהשריית הזרעים, הזרעים חושבים שהם ינבטו ולכן מופעל מנגנון של נטרול רעלים. בהחמצה – חיידקים כגון לקטובסילי מפרקים את הרעלנים, ובישול הורס חלק מהרעלנים.

מחשבה חופשית עוזרת לנו להבין שאבותינו לא החמיצו לחם בגלל הטעם, אלא במטרה להימנע מבעיות בריאות וכדי שהלחם יישמר זמן רב יותר. היום, ברוב המקומות שבהם יש חיטה היא שונה מבחינה גנטית ואינה מוחמצת ומכאן הבעיות!

שומן מן החי – כן

חמאת בקר X – ייתכן ובעייתי בגלל neu5gc.

חמאת עיזית VX – ייתכן ובעייתי בגלל neu5gc וכן כי זה בעצם תרכיז מהחלב.

שומן דגים VVV – עוזר לחשיפה לשמש בגלל אומגה 3.

שמן אווזים וברווזים V – אין להם כמעט neu5gc ולכן בטוח.

שומן פרה VX – ייתכן כי בעייתי בגלל neu5gc.

לא סתם בני האדם אוהבים טעם של שומן. הוא אינו מעלה את הסוכר בדם והכי יעיל מבחינה אנרגטית. שבטים בקוטב החיים מדיאטה של דגים וחיות בלבד אינם סובלים מיתר לחץ דם או מבעיות לב כלשהם – זוהי הוכחה ניצחת ששומן מן החי אינו הבעיה בחברה המערבית. ייתכן והוא בעייתי בחלק מהחיות.

שמן ושומן מהצומח – לא

שמן מצמח כלשהו XXX

שמן זיתים X

שמן קנולה ושומנים צמחיים אחרים הם בעצם צורות מרוכזות של רעלים המצויות בצמחים. שמנים אלו הוכנסו לתזונה שלנו רק בעשורים האחרונים, היסטורית בני האדם לא צרכו חומרים אלו בכמויות גדולות. מחקרים מראים כי רעלים אלו עלולים להזיק לבריאות האדם. יתר על כן, חימום שמן צמחי יכול להגביר עוד יותר את הרעילות שלו.

לכן מפתיע שאנשים רבים רואים בשמן זית מזון בריא. במציאות, אין דבר כזה מזון בריא או ״מזון על״. במקום זאת, מאכלים מסוימים עשויים להתאים יותר לאנשים מסוימים או לנסיבות מסוימות מאשר לאחרים. בכל הנוגע לשמן זית חשוב לציין שהוא עשוי מזיתים בוסרים ומרים שעלולים להכיל כמות משמעותית של רעלים. ככזה, רצוי להשתמש בשמן זית במידה ובכל מקרה עדיף לבחור בשמנים מהחי, שלהם מותאם האדם. מחלות בכלי הדם ובהן מחלות לב מואצות באמצעות סוכר ושמנים מהצומח ולא בשומנים ובשמנים מהחי. אחד הגורמים להם אלה לקטינים שהם חלבונים שנמצאים בעיקר בצמחים ובדגנים האמורים למנוע את אכילתם על ידי חיות. מאמר על לקטינים והפגיעה בכלי הדם.

ווסן, פול. ״שמן זית: היסטוריה, ייצור ומאפיינים של השמנים הקלאסיים בעולם.״ מחקר על שימוש בשמנים.

במהלך ההיסטוריה היו לשמן זית שימושים מתועדים רבים. כל התרבויות השתמשו בשמן זית בעיקר כדלק למנורה, וזה היה ערכו הגדול ביותר. טקסים רבים כללו שימוש בשמן זית, כולל משיחת בני המלוכה, לוחמים והציבור הרחב לדתיים. המונח משיח פירושו ״המשוח״. שמני זית ריחניים שימשו להצעת מנחות לאלים, כמשחות לריפוי מחלות וכדי לגרום לעור ולשיער להיראות בריאים יותר. היוונים שפכו שמן זית בטקסיות על עורו של הספורטאי ואז גרדו אותו עם הזיעה והאבק לאחר התחרות. הוא שימש גם להכנת סבון ולקידוש המתים. מעט מאוד תיעוד קיים של שימוש בשמן זית למאכל אדם.

דגים – כן או לא?

דגי ים V

סרדינים במים ללא חומרים משמרים V

טונה במים ללא חומרים משמרים V

פירות ים V

דגי בריכות X

הדגים שקיימים היום קרובים יותר לסוגי הדגים שאכלו בעבר, יותר מאשר סוגי הבשר הקיימים היום לרשותנו, ולכן דגי ים או דגים שתפסו בטבע ולא בבריכות, הם הכי מומלצים.

מומלץ לצרוך דגי ים, רצוי כאלו בעלי אחוזי שומן גבוהים, ולהימנע מדגי בריכות. דגי בריכה מוזנים בדרך כלל מדגנים, סויה וחומרים אחרים שאינם טבעיים לדגים, מה שהופך אותם לפחות מזינים. מחקרים הראו שדג שנתפס בטבע הוא הבחירה הטובה ביותר, שכן הוא מכיל חומרים מועילים רבים, כולל רמות גבוהות של חומצות שומן אומגה 3 ויוד.

בני אדם מותאמים היטב לאכילת דגים, וניתן אפילו לצרוך אותם גולמיים ללא תופעות לוואי, מה שמעיד על כך שהם מתאימים למאכל אדם. בנוסף, אלרגיות לדגים הן נדירות יחסית, ואלרגיה למזון מסוים מעידה לעיתים קרובות על רעילותו.

כמו כן, מומלץ לאכול דגנים ודגים בנפרד ולא לשלב אותם באותה ארוחה. הסיבה לכך היא שיש להם דרישות עיכול שונות וייתכן שלא ייספגו בצורה אופטימלית כשאוכלים אותם יחד.

לסיכום:

צריכת דגי ים מומלצת בשל תכולת התזונה הגבוהה שלהם, ודגים שנתפסו בטבע עדיפים על פני דגים שגודלו בבריכה. אלרגיות לדגים הן נדירות, וניתן לצרוך דגים נאים או מבושלים. אכילת דגנים ודגים בנפרד מומלצת גם לעיכול אופטימלי ולספיגת חומרים מזינים.

בשר – כן

טוב לנו לאכול אוכלי עשב ולא אוכלי תערובת שגדלו במרעה: עוף, ברווז, אווז, עז, באפלו, צבי ואייל.

גוף האדם בנוי לתזונה מושתתת בשר לפירוק שומן, רואים את זה בחמשת האיברים השונים שצריכים לעבוד במקביל כדי לפרק שומן. גם פרות שאוכלות עשב, המוצר הסופי שנספג בדמן הוא חומצות שומן שנוצרות מסיבים על ידי חיידקים במעיים שלהם. הן לועסות את העשב ומוסיפות רוק כדי לקבל משטח חדש לחיידקי המעיים שלהם ולפרק את הסיבים לחומצות שומן. לכן אין כל הפתעה שאכילת שומן מקלה על העיכול.

כדאי להמעיט באכילת עופות או בעלי חיים אשר אוכלים דגנים, כגון סויה, שעורה ותירס. החוק הבסיסי הוא שאם לא כתוב על העטיפה שהן אכלו רק עשב, אז הפרה או התרנגולת קיבלו אוכל שלא מתאים להן. בישראל המידע אינו מפורסם, אבל בארה״ב מקובל מאוד לציין זאת. האיברים הפנימיים והשומן של החיות הם החלקים הכי מזינים.

חשוב לא לערבב דגנים ופחמימות עם בשר, וכדאי לאכול אותם בנפרד אלה מאלה, בהפרש של מספר שעות אחד מהשני.

תיאור של חברות אדם שאכלו בעיקר בשר. 

בניגוד לדגי ים, יש הבדל בין הבשר שאכלו פעם לבשר של חיות הבית המבויתות, אך למרות ההבדלים הוא עדיין קרוב מספיק כדי להתאים לנו.

אוכלוסיות פליאוליטיות צרכו בעיקר חלבון מן החי – בשר ציד, בדרך כלל מבעלי חיים צמחוניים כמו בהמות שחיו בעדרים, כולל צבאים, ביזונים, סוסים וממותות. הפרופיל התזונתי של בשר זה שונה באופן משמעותי מהבשר הזמין בסופרמרקטים המודרניים. בשר עכשווי מכיל הרבה יותר שומן בצורה של רקמת שומן תת-עורית, משטחי רקמת חיבור וסיבים בתוך השריר עצמו.

בעלי חיים מבויתים תמיד היו שמנים יותר מעמיתיהם הפראיים בשל אספקת מזון עקבית ופעילות גופנית מופחתת. שיטות ההאכלה וצורות הגידול האחרונות הגדילו עוד יותר את תכולת השומן כדי לתת מענה להעדפות הצרכנים – רך ועסיסי. כתוצאה מכך, אחוז השומן בבעלי החיים השחוטים של היום יכול להגיע לכ-25% ומעלה. לעומת זאת, מחקר שנערך על 15 מיני בעלי חיים אפריקאיים צמחוניים מצא שאחוז השומן הממוצע שלהם הוא 4%.

לא רק שיש יותר שומן בחיות מבויתות, אלא גם הרכבו די מובחן. הסיבה העיקרית להבדל היא תערובת המזון שנותנים לחיות מבויתות, אך בארה״ב ובשאר המדינות המפותחות ניתן להשיג בשר של בהמות שאכלו רק עשב ולא תערובת. שומן מחיות בר מכיל פי חמישה יותר חומצות שומן רב בלתי רוויות מאשר שומן מחיות מבויתות. יתר על כן, שומן מן החי כולל כמות משמעותית (כ-4%) של חומצה איקוסאפנטאנואית (EPA), חומצת שומן רב בלתי רווית ארוכת שרשרת אומגה 3 הידועה בהשפעותיה המגנות מפני טרשת עורקים ומחלות ממאירות. בשר בקר מבוית מכיל רק כמויות זעירות של EPA.

בבשר חיות בר יש פחות קלוריות ויותר חלבון ליחידת משקל מאשר בבשר בעלי חיים מבויתים, אם כי הרכב חומצות האמינו ברקמת השריר שלהם דומה. מאחר שתכולת הכולסטרול בשומן דומה לזו של רקמת השריר, תכולת הכולסטרול בבשר חיות בר אינה צפויה להיות שונה משמעותית מבשר סופרמרקט.

לשחוט פרה קדושה?

בשר פרה הוא בעייתי מכיוון ש-neugc5 מצוי הכי הרבה בבשר בקר, ולכן אינו מתאים לבני אדם. האדם נחשף לבשר הפרה התעשייתית של היום יחסית לא מזמן, לעומת עיזים שבויתו לפני עשרת אלפים שנה. פרות עברו השבחה והן תעשייה שלמה לעומת תעשיית העיזים. לכן נראה שעדיף להמר על עיזים ולא על פרות. כל המזון של התעשיות הגדולות, עוף, ביצים, סויה, חיטה, אורז וחלב לא טובים לנו, אז סביר להניח שגם בשר בקר. ההודים צודקים שהם מתייחסים אל הפרות כקדושות.Neu5Gc N-glycolylneuraminic acid – היא סוג של חומצה סיאלית, מולקולת סוכר שנמצאת על פני השטח של תאים ביונקים רבים, כולל פרות, כבשים ועיזים. עם זאת, בני אדם אינם מסנתזים Neu5Gc באופן טבעי עקב מוטציה גנטית בגן CMAH שקרתה במהלך האבולוציה. במקום זאת, בני האדם מייצרים חומצה סיאלית דומה בשם Neu5Ac N-acetylneuraminic acid.

Neu5GC – קיים ברוב סוגי הבשר, ובעיקר בשומן ובאיברים הפנימיים בבקר. הוא חומר בעייתי כשהמעיים שלנו פצועים (אצל חלק גדול מהאוכלוסייה) וייתכן שגם כשלא פצועים. בבשר פרה הוא קיים בריכוז גבוה, בכבשים ובעיזים הוא גם קיים, אם כי בכמויות קטנות יותר. למרות שהמדע לא חד משמעי לגביו, אני בדעה שעדיף להימנע אם אפשר מבשר אדום (בשר פרה).

מחקר שבדק השפעת Neu5GC בחיות. בני אדם היו חשופים אל Neu5gc מאות אלפי שנים. מחקר על שבט המסאי לדוגמה שחי על בשר, חלב ודם של בקר ועיזים ולא נמצא בו ריבויי סרטן. בין שני שבטי המסאי התגלה כי היו יותר בעיות של שחיקת סחוס מהשבט המקבילי שלא אכל בשר. זה יכול להיות רמז לכך שבשר אדום יכול לגרום לבעיות במפרקים.

ביונקים המייצרים Neu5Gc, הוא ממלא תפקיד בתהליכים תאיים שונים, כולל איתות, הידבקות וזיהוי תאים. חומצות סיאליות, כמו Neu5Gc, מעורבות לעיתים קרובות באינטראקציות בין תאים וסביבתם ותורמות לתפקודים ביולוגיים חיוניים.

בבני אדם, Neu5Gc נצרך דרך אכילת בשר אדום ומוצרי חלב פרה בעיקר. לאחר הבליעה, Neu5Gc נספג ברקמות, למרות חוסר היכולת של הגוף לסנתז אותו. מערכת החיסון מזהה את Neu5Gc כחומר זר ועשויה לעורר תגובה חיסונית ולייצר נוגדנים נגד Neu5Gc. תגובה חיסונית זו עלולה להוביל לדלקת, אשר על פי ההשערה משחקת תפקיד בבעיות בריאותיות שונות, כגון סרטן, מחלות לב ומצבים כרוניים אחרים.

ישנן עדויות המצביעות על כך של-Neu5Gc עשויה להיות השפעה על המפרקים, העלולה לתרום לדלקת ולמצבים הקשורים למפרקים. ההימור שלי שהוא חומר בעייתי קצת לבני אדם (גורר אצל בני האדם לרעלנים), כשהמעיים שלנו פצועים, יש כניסה מרובה שלו למחזור הדם, ואצל אנשים שפחות יודעים להתמודד איתו – אסייתים לדוגמה שלא היו חשופים לפרות כמו שאדם לבן לא היה חשוף לאורז. לכן הייתי ממליץ להפחית כל מה שקשור במוצרים שמגיעים מפרה.

מי צריך מינרלים וויטמינים כשיש תוספי תזונה?

חשוב להבין שמחסור במינרלים וויטמינים זה סימפטום ולא הבעיה. הבעיה לא יכולה להיות מתוקנת על ידי תוספי תזונה בגלל שזה סותר את החוק המרכזי ״אי אפשר להילחם בטבע ומאוד מסוכן להתחכם איתו״. אפשר לתקן את הבעיה אך ורק על ידי אכילה חופשית: דגנים מוחמצים, בשר, דגים, מוצרי חלב עיזים ופירות בשלים. תוספי תזונה לא נספגים באותה צורה שבה הם נספגים מהאוכל שאנו צורכים וכן יש מאות תתי סוגים וצורות של מינרלים. לדוגמה ברזל מהצומח נספג חלקית מאוד לעומת ברזל מהחי. בחיות שאכלו עשב יש הרבה יותר מינרלים וויטמינים מאשר חיות שאכלו דגנים ותערובת כדי שישמינו, אלה כל החיות משווקות בסופרים.

אם אוכלים אוכל שמותאם לבני אדם (על בסיס אוכל מן החי ופירות בעיקר) אין צורך בתוספי תזונה. רוב בעיות מחסור הוויטמינים והמינרלים נגרמות ממונעי ספיגה (רעלנים) של מינרלים הקיימים בירקות, עלים, אגוזים, שורשים, פירות לא בשלים, פטריות ועלים. מונעי ספיגה אלה מיועדים למנוע מחיות לאכול את הצמחים הללו. רוב הוויטמינים והמינרלים שאנחנו צריכים נמצאים בבשר של חיות שאכלו עשב, ובדגים מהטבע. המינרלים שלרוב חסרים: יוד, ברזל, B12, אבץ, אומגה 3, Q10 נובעים לרוב בגלל תזונה מבוססת צמחים (זרעים, דגנים, ירקות, עלים, אגוזים ופטריות).

לדעתי תוספי תזונה לוויטמין D מיותרים מפני שוויטמין D קיים בשומן חיות ומשם כדאי לקבל את המעט שצריך. זה נכון שהגוף מייצר ויטמין D בחשיפה לשמש, אך רובו במטרה להתגונן מהשמש ולא להשלמת מחסור בוויטמין D.

פרוביוטיקה כנראה מיותרת לגמרי כי ללא האוכל המתאים לחיידקי מעיים הם ימותו ומחקרים הראו שהכי חשוב זה מה אוכלים שישפיע על חיידקי המעיים.

יוד חסר לרוב האנשים בעולם המודרני בגלל אכילה מועטה של דגים שנתפסו בטבע (דגי בריכות מכילים כמות מועטה של אומגה 3 מפני שאין כמעט אצות בבריכות והדגים מקבלים את האומגה 3 מאכילת אצות). בישראל אין בדיקה טובה של מחסור ביוד וגם לא תוספי יוד מתאימים.

בגלל עיבוד חוזר של האדמות ושימוש בחומרים כימיים וגידולים זהים, איכות האדמה הולכת ומתדרדרת ופוגעת באיכות הירקות והפירות שאתם צורכים, אני לא אוכל ירקות כלל. התדרדרות האדמה גורמת למחסור במגנזיום, אבץ, יוד ועוד.

מים מהברז בד״כ חסרים מינרלים חיוניים, לכן עדיף לשתות מים מינרליים.

אם אתם מפחדים שיש נמלים, חרקים, אבק, אדמה ודברים טבעיים במזון שאתם אוכלים או איפה שאתם חיים, תהיו רגועים, הם אינם מזיקים לנו, נהפוך הוא, אפילו מחזקים אותנו, הימנעות מהם גורמת אלרגיות למיניהן ולא למחלות כמו שאתם חוששים.

לרוב האנשים חסר יוד בגוף, וחוסר זה גורם לבעיות ובהן: עייפות, עצירות ודיכאון. תיקון המחסור היא אחת הדרכים הקלות לטיפול בחוסר איזון בבלוטת התריס. מחסור ביוד נובע משימוש חוזר באדמות חקלאיות מעובדות ומרוססות וממיעוט אכילת אצות ודגי ים.

ההמלצות לכמות מסוימת יומית של ויטמינים ומינרלים (RDA) מניחה שאנשים בדיאטה מערבית, כשפחמימות הן רוב התזונה שלהם. הן אינן נכונות עבור מי שאוכל אוכל מתאים לבני אדם. במזון מהחי ופירות ספיגת המינרלים והוויטמינים גדולה בהרבה מהצומח, ובאיברים פנימיים של בשר ודגים יש הכי הרבה ויטמינים ומינרלים הכרחיים שקשה לקבל ממקורות אחרים (כבד, מוח, לב וכדומה).

עדיף לערבב כמה שפחות

להפריד אוכל מהחי מאוכל מהצומח (להפריד שומן וחלבון מפחמימות). ככה אכלו הקדמונים.

אוכל שנראה טבעי הוא מהמסוכנים ביותר כי הוא מתעתע. לדוגמה תפוח אדמה, אורז, שעועית, אבטיח, שאינם מומלצים משום שהם מלאים בלקטינים. אוכל טבעי לא מספיק, כי צריך לאכול לדוגמה פירות כשהם בשלים וכן חלק מהירקות אך בגלל הארכת חיי מדף קוטפים אותם לא בשלים ומבשלים אותם בצורות לא טבעיות כך שהחומר הטבעי שלהם (לקטינים) שמגן עליהם מאכילה בטרם עת של מזיקים נשאר בכמויות גדולות.בישול, חימום והתססה בדרך כלל מורידים את כמות הלקטינים אך לא מספיק. הנקודה הקריטית פה היא שלקטינים לא טובים לאף אחד, אך על חלקנו זה משפיע קשה יותר ובסימפטומים שונים.

להשתדל לא לערבב פחמימות, חלבון ושומן ולא לערבב כלל סוגי מזון (בטבע הם אינם מופיעים יחד, רק ב-KFC) – ערבוב מעורר צרבות אצל אנשים רבים, בעיקר אם השומן צמחי או הרעלנים של הצמח מעוררי צרבת. שימו לב שאין צרבות כשאוכלים רק בשר, ולא משנה כמה שומן הוא מכיל.

מומלץ בכל יום לצרוך לפחות ארוחה אחת ללא פחמימות (פירות, לחם, דגנים וכד׳) כדי להסדיר את מנגנון בקרת הסוכר והקיטונים בגוף.

קטונים, או גופי קטון, הם סוג של תרכובת אורגנית שהגוף מייצר כשהוא מפרק שומן לאנרגיה. זה מתרחש בדרך כלל כאשר יש מחסור בגלוקוז (מקור האנרגיה העיקרי לתאים), כגון במהלך צום, צריכת פחמימות נמוכה או פעילות גופנית ממושכת. כאשר רמות הגלוקוז נמוכות, הכבד מפרק חומצות שומן לקטונים כמקור אנרגיה חלופי לגוף ולמוח. ישנם שלושה סוגים עיקריים של גופי קטון: אצטואצטט, בטא-הידרוקסי-בוטיראט (BHB) ואציטון.

קטוגנזה, תהליך ייצור קטונים, היא תגובה מטבולית נורמלית לזמינות נמוכה של גלוקוז. עם זאת, רמות קטון גבוהות יכולות להיות מסוכנת במצבים מסוימים, כגון סוכרת לא מטופלת. במקרה זה, עלול להתרחש מצב מסכן חיים הנקרא קטואצידוזיס סוכרתי (DKA), הדורש טיפול רפואי מיידי.

מצב הקטוזיס, שבו קטונים משמשים כמקור האנרגיה העיקרי, הוא הבסיס לתזונה קטוגנית. דיאטות אלו עשירות בשומן ודלות בפחמימות, והן שואפות לגרום ולתחזק קטוזיס לירידה במשקל, שיפור מיקוד נפשי ויתרונות בריאותיים פוטנציאליים נוספים.

בעבר רוב הארוחות היו ללא פחמימות, והיום כל הארוחות תמיד עם פחמימות. זה עניין של הרגל בלבד.

בתזונה המודרנית, צריכה של שומנים וחלבון עם פחמימות מבלבלת את מערכות הגוף שלנו ושולחת איתותים חזקים למוח. בטבע אין שילוב ולא היה כזה, ולכן המוח שלנו מגיב לו בקיצוניות. באלפי שנות אבולוציה אכלו דגים ואז אחרי כמה שעות פירות. לא היה דג עם אורז ושמן זית עם לחם באותה ארוחה. הסיבה נעוצה בכך שבערבוב הזה גם כמות השומן עולה וגם הסוכר עולה בדם – תופעה נדירה שהגוף לא מתמודד איתה טוב ותופעה שלא מתקבלת בליקוט מזון וציד! תבדקו על עצמכם בעזרת מדידת סוכר בדם. כאשר הפחמימות מעובדות והשומן מעובד ולא טבעי השומן והסוכר בדם עולים יותר בקיצוניות. ניתן לאשש את את זה ע״י כך שרואים שלסוכרתיים אחוזים גבוהים מאוד של טרשת עורקים קרי אנשים עם סוכר גבוה בדם חלק גדול מהזמן. ניתן לקרוא במחקר הזה על אנשים שחיים כמו פעם ואינם סובלים כמעט מבעיות לב בגילאים מבוגרים. חברות האוכל התעשייתי מכוונות אל ״הבאג״ הזה (צ'יפס, מאפים, שוקולד והוספת שמן לכל דבר כמעט). שייקים ומיצים אינם טובים לנו. השייקים הם זיקוק של כל הסוכר מהפרי. אנחנו אמורים ללעוס ולא בנויים לכמויות הפרוקטוז הללו כשהפירות נוזליים. דבר נוסף התומך בכך שהגוף שלנו לא בנוי לפחמימות יחד עם חלבונים ושומנים הוא: סביבת ph שונה שדרוש לאנזימים השונים לפרק פחמימות מול שומנים וחלבונים. לפירוק שומנים וחלבונים דרושה חומציות גבוה יותר מפירוק פחמימות – וכמובן שאי אפשר להשיג את שני הערכים הללו באותו הזמן – קיראו על איזו חומציות צריך כל סוג אנזים פה.

בערבוב מזונות נכנס גם שתיית מים בסמוך לאוכל. עדיף לשתות שעה אחרי האוכל או שעה לפני. אין על זה מחקרים או מדע, לכן אני מפעיל מחשבה חופשית ומניח שלקדמונים לא היו כל הזמן מים זמינים ולכן התפתחנו לא לשתות בזמן האוכל. יש היגיון בהפחתת חומציות על ידי דילול מיצי קיבה.

למה אין היום ברירה טבעית לאוכל "פח"?

במשל 10,000 השנים האחרונות מאז המהפכה החקלאית, הייתה ברירה טבעית להתמודד עם התזונה החדשה של החיטה, חלב, שורשים וכדומה אך יש גם בעייתיות. בשנים האלה לא כולם היו חשופים לאותו המזון ורק בשנים האחרונות נחשפו את כל בני האדם לכל המזונות. האדם הלבן לא היה חשוף לאורז, והאסייתים לא היו חשופים לחיטה. השחורים לא היו חשופים לחיטה וחלב ואכן רואים שהם רגישים הרבה יותר לחלב ולהשמנה מחיטה.

תזונה שלרוב הורגת רק אחרי גיל הפוריות (כגון חיטה, קטניות, תפוחי אדמה, עישון וכדומה), אך גורמת סבל לפני כן, אינה משפיעה על האבולוציה, ולכן גם קשה להבין שהיא לא מותאמת לבני אדם. בשנים עברו הגיל הממוצע של ציידים לקטים היה 40 ושל תושבי ערים 50, ולכן המחלות של היום (שהן בעצם סוג של הרעלה) נראות לא קשורות לתזונה הנ״ל. אוכלוסיות אלה לרוב מתו מזיהומים ואלימות ולא מהמחלות של היום.

לצום רק ביום כיפור

האבולוציה האנושית התאפיינה על ידי מקרים רבים של מחסור במזון. מחקרים מצביעים על כך שהגבלת קלוריות וצום יכולים להוביל לאריכות חיים מוגברת בבעלי חיים (Mattson et al., 2017; Mitchell et al., 2016). בני אדם מסוגלים גם לשרוד ללא מזון במשך מספר שבועות, הודות לתהליכים המטבוליים ההסתגלניים שלנו. במקרים מסוימים, הצום הוכח כמסייע בטיפול במצבים רפואיים מסוימים (de Cabo & Mattson, 2019).

עם זאת, הגוף שלנו מיומן לאותת מתי הוא זקוק לתזונה ומתי הוא לא רוצה לאכול, ולכן חשוב לשים לב לרמזים הללו. למרות שלצום יש כמה יתרונות, הוא עשוי גם להוביל למצוקה נפשית מיותרת. לדוגמה, צום של שלושה ימים כדי להאריך חיים בשלושה ימים זו לא פשרה מועילה, מכיוון שהוא גורם לשלושה ימים של רעב.

גישה מעשית יותר לייעול תזונה ובריאות עשויה לכלול יישום חלון אכילה או צום לסירוגין (Gabel et al., 2018). שיטה זו מאפשרת לגוף לחוות תקופות קצרות של צום תוך מתן רכיבי תזונה נחוצים והימנעות ממתח נפשי מופרז.

שתי ארוחות ביום עם חלון אכילה של עד עשר שעות

כמה ארוחות אוכלים בשבטים

נתחיל מהעבר שלנו, למרות שקשה לדעת איך הם אכלו בדיוק, יש מקורות של שבטים חיים וכן אפשר להפעיל היגיון ובנוסף לבדוק על עצמנו מה הכי מרגיש לנו נוח.

בקרב כמה שבטים אינדיאנים באזור המישורים, היה נהוג לאכול שתי ארוחות גדולות ביום, אחת בבוקר ואחת בערב. זה היה בדרך כלל בתוספת חטיפים קטנים יותר לאורך היום. תרגול זה הושפע חלקית מאורח חייהם הנוודי שהתבסס על ציד וחייב אותם להיות ניידים וגמישים בצריכת המזון שלהם.

באופן דומה, לכמה קהילות ילידים באפריקה, כמו המסאי, יש דפוס של אכילת שתי ארוחות גדולות ביום, אחת בבוקר ואחת בערב. תזונת המסאי כללה באופן מסורתי בעיקר חלב, בשר ודם מבקר.

חוק הנץ – בודק על עצמי

בחוקים לרווח יש את ״חוק הנץ״, כשאני מסתכל על עצמי, הכי נוח וטבעי לי שתי ארוחות גדולות ביום.

אני אוכל בגדול שתי ארוחות ביום, אחת ב-6 בבוקר ועוד אחת ב-14:00, זה לא מדויק אבל בדרך כלל. ארוחות גדולות, לא קטנות, והן יכללו בדרך כלל לחם טף מוחמץ ישר מהתנור.

שמתי לב שכאשר אני אוכל הרבה ארוחות קטנות, אני לא מרגיש עירני ואנרגטי, אי אפשר להתעלם מזה.

המדע

מחקרים מראים שיש יתרון לעד 10 שעות אכילה ביום, נניח מ-10 בבוקר עד 18 בערב. לאכול 3-2 ארוחות מרוכזות ביום ולהמתין 6-5 שעות בין ארוחה לארוחה, כמובן בארוחות מרוכזות. ההמתנה בין ארוחה לארוחה היא הזמן שבו הקיבה מתרוקנת. בנוסף המדע מראה שלא כדאי לאכול לפחות שעתיים לפני השינה.

ההיגיון

תחשבו איך אכלו פעם, האם לדעתכם אכלו כל היום?

חשוב לא לאכול לפחות ארבע שעות לפני שהולכים לישון, ככה השינה והעיכול יהיו הרבה יותר טובים, ככה נהגו גם הקדמונים.מעדות של אדם שחי עם האינדיאנים באמריקה ידוע שהיו אוכלים 2 ארוחות ביום. (My Life Among The Indians – George Catlin). לפי עדותו הם היו בנויים לתפארת, זקופים ומאושרים כולל שיניים לבנות וישרות (ללא משחות שיניים) חיו על בשר באפלו, תירס ופירות. אלו כמובן האינדיאנים שלא באו במגע עם המודרניזציה. יש גם סיבה הגיונית, במחשבה חופשית אנחנו מחפשים את העובדות עם ההיגיון, ולא רק חושבים ״אה, ככה אכלו האינדיאנים״ – ההיגיון הוא שבאכילה אנחנו ״פוצעים״ את המעיים, בדיוק כמו בריצה כאשר ״פוצעים״ שרירים ומפרקים, וצריך לתת להם זמן להחלים. ככל שהאוכל יותר מעובד ולא טבעי הם ״נפצעים״ יותר.

אכילה בחלון מדמה את האכילה של פעם, כשהיו עסוקים להשיג מזון ולדאוג למחסה לילדים. מבחינה אבולוציונית הגוף שלנו לא בנוי לאכול כל היום, ורואים את זה כאשר רמות סוכר גבוהות פוגעות בכל מערכות הגוף. אכילה במשך כל היום אומרת בהכרח שהסוכר שלנו יהיה גבוה כל היום, בעיקר אם מערבבים פחמימות, חלבונים ושומנים. כאן רואים שוב שהמדע מתחבר עם ההיגיון ועם התצפיות ואז יש מחשבה חופשית יפיפיה.

ההורים אשמים תמיד?

ברור מאוד למה תזונה נוחה להורים כגון ״קורנפלקס עם חלב״ היא פופולרית: אפשר להכין בכל רגע, מצרכים משתמרים במקרר ואפילו קל לנקות את הכלים. כמובן שזה אינו מתאים לילדים ופוגע בבריאות שלהם (דגנים לא מוחמצים וחלב פרה אינם מתאימים לבני אדם).

מה שכן הוכח, שלכל אדם יש יכולת סופית לומר לא, לכן הדרך היחידה לגרום לילדים לאכול מתאים היא להביא הביתה רק אוכל שמתאים לבני אדם.

הגוף רוצה לשרוד היום, מחר פחות מעניין

אבולוציונית הגוף שלנו רוצה לשרוד בטווח הקצר על פני הטווח הארוך, לכן הגוף מנייד מינרלים וויטמינים לתמיכת מערכות שתורמות להישרדות לטווח הקצר. זה אומר שמערכות טווח ארוך נפגעות ראשונות כשיש מחסור במינרל מסוים. לדוגמה ויטמין K מנויד לכרישת הדם ולא למניעת הסתיידות עורקים כשיש מחסור בו. מחקר וריאיון על הנושא של Bruce Ames. זה מסביר יפה למה מחלות מתחילות אחרי שנים של מחסור בוויטמינים ובמינרלים שהרבה מהן נגרמות מרעלנים מונעי ספיגה בצמחים.

שם קוד ״סיבים תזונתיים״

אפשר להסתדר מעולה בלי סיבים תזונתיים ועדיף בלי. הם אינם מתעכלים והרבה פעמים מונעים ספיגה של מינרלים. תזונה של אינואיטים שהיא ללא סיבים כמעט אינה משפיעה עליהם לרעה. ייתכן שסיבים עוזרים למי שהתזונה שלו לקויה עם רעלנים מהצומח ואוכל מעובד. אין מחקרים שמראים שסיבים עוזרים לנו במשהו. זו אגדת עם ללא ביסוס הגיוני ומדעי. מאכלים עם הרבה סיבים בדרך כלל מכילים הרבה רעלנים אנטי תזונתיים: שעועית, אגוזים, דגנים ועוד. הסיבים התזונתיים בפירות עוזרים למתן את הספיגה של הסוכר בדם, ואכן פירות בשלים מותאמים לבני אדם.

חומרים חדשים לגוף חדש?

מנקודת מבט אבולוציונית הגיוני שחומרים או מזונות מסוימים שבני אדם לא נחשפו אליהם מבחינה היסטורית, עלולים להזיק לבריאותנו. הגוף שלנו התפתח במשך אלפי שנים כדי להסתגל למזונות שהיו זמינים במהלך רוב ההיסטוריה האבולוציונית שלנו. שינויים פתאומיים בתזונה הנגרמים על ידי חקלאות, עיבוד מזון ותיעוש יכולים לאתגר את יכולתו של גופנו לעבד ולבצע חילוף חומרים ביעילות של חומרים חדשים אלה. בואו ניקח בחשבון פרוקטוז, דגנים ושמנים מזוקקים כדוגמאות:

• פרוקטוז: למרות שפרוקטוז הוא סוכר טבעי המצוי בפירות, כמות וצורת הפרוקטוז בתזונה המודרנית שונות באופן משמעותי ממה שצרכו אבותינו. סירופ תירס עתיר פרוקטוז (HFCS), צורה מרוכזת מאוד של פרוקטוז, הפך לממתיק נפוץ במזון ומשקאות מעובדים. מחקר קישר צריכת פרוקטוז מופרזת לבעיות מטבוליות, כגון תנגודת לאינסולין, השמנת יתר ומחלת כבד שומני לא-אלכוהולי (NAFLD) (כהן, ל., ומורן, י., 2017; Softic, S., Cohen, D. E., & Kahn, C. R., 2016). בעיות בריאותיות אלו עשויות להיות מיוחסות לעובדה שפרוקטוז עובר חילוף חומרים בעיקר בכבד, ועודף פרוקטוז עלול להעמיס על איבר זה, מה שמוביל לתוצרי לוואי מטבוליים מזיקים והצטברות שומן.
• דגנים: המהפכה החקלאית לפני כ-10,000 שנה הובילה לגידול נרחב של דגני דגנים, המהווים כיום חלק גדול מדיאטות מודרניות רבות. עם זאת, ייתכן שהתקופה היחסית קצרה הזו במונחים אבולוציוניים לא סיפקה מספיק זמן למערכות העיכול שלנו להסתגל באופן מלא לצריכת הדגנים. לדוגמה, גלוטן, חלבון שנמצא בחיטה ובדגנים אחרים, יכול לעורר תגובות אוטואימוניות אצל אנשים רגישים, מה שמוביל למחלת צליאק (Lammers, K.M., Lu, R., Brownley, J., Lu, B., Gerard, C., Thomas, K., & Fasano, A., 2008). בנוסף, כמה חוקרים טוענים שתכולת הפחמימות הגבוהה של דגנים יכולה לתרום להתפתחות השמנת יתר וסוכרת מסוג 2 (Cordain, L., Eaton, S. B., Sebastian, A., Mann, N., Lindeberg, S., Watkins, B.A., & Brand-Miller, J., 2005).
• שמנים מזוקקים: הייצור התעשייתי של שמנים צמחיים מזוקקים הכניס שינוי משמעותי בסוגים וביחסים של חומצות השומן בתזונה המודרנית. שמנים אלו, כגון פולי סויה, תירס ושמן חמניות, עשירים בחומצות שומן רב בלתי רוויות אומגה 6. יחס גבוה של חומצות שומן אומגה 6 לאומגה 3 נקשר עם דלקת מוגברת וסיכון גבוה יותר למחלות כרוניות, כגון מחלות לב וכלי דם וסרטן (Simopoulos, A. P., 2002). אבותינו כנראה צרכו יחס מאוזן יותר של חומצות שומן אלו, מה שהיה מקדם בריאות כללית ומפחית דלקת.

מנקודת מבט אבולוציונית, להחדרה מהירה של חומרים חדשים או משתנים כמו פרוקטוז, דגנים ושמנים מזוקקים לתזונה האנושית יש השלכות בריאותיות שליליות. לגופנו לא היה מספיק זמן להסתגל לשינויים הללו, וכתוצאה מכך נגרמות בעיות בריאותיות שונות כאשר חומרים אלו נצרכים.

זה מה שאני אוכל

לחם עתיק מומלץ שאני אוכל כל יום: קמח טף בלבד ומים. מחמיצים בקערה למשך יומיים-שלושה. שמים בתנור (עדיף נינג׳ה 175 מעלות) ל-30 דקות ויש לחם דק. אחרי שיש מחמצת, לא צריך לחכות 3 ימים בערבוב קמח חדש כי השמרים הטבעיים כבר במחמצת ועושים את העבודה תוך כמה שעות. אחרי יום בחוץ בהוספת קמח חדש כדאי לשים את הקערה במקרר שלא יהיה עובש. בשוטף יש קערה גדולה של בצק מוחמץ שלוקחים ממנה בצק מתי שרוצים ועושים לחם טרי תוך 25 דקות.

ארוחות בוקר שאני ממש אוהב: 3-2 בננות פלנטיין בתנור (עדיף בנינג׳ה 25 דקות ב-175 מעלות), תאנים ואוכמניות, יוגורט עיזים עם אוכמניות, קלמנטינות ותפוזים.

האוכל לא שם ומחכה רק שתקטפו אותו

בגלל התחרות על מזון בטבע והרצון של צמחים לשרוד אין מצבים של אוכל ללא מאמץ. אם אין מאמץ, צריך לשאול למה? האם רעיל?

ישנן עדויות מהתיעוד הארכיאולוגי לכך שההומו ספיינס הקדום ואבותיו צרכו מח עצם על ידי בדיקת סימנים שנותרו על עצמות שנמצאו באתרים פרה-היסטוריים שונים. סימנים על עצמות, כגון סימני חיתוך, סימני הקשה ודפוסי שבירה, יכולים לספק תובנות לגבי התנהגויות של הומינידים מוקדמים, כולל הרגלי התזונה שלהם.

סימני חיתוך על עצמות מצביעים על כך ששימשו כלי אבן להוצאת בשר מהעצמות, בעוד שסימני הקשה מרמזים על כך שעצמות נשברו בכוונה כדי לגשת למח בפנים. מח עצם הוא מקור מזון מזין מאוד, עשיר בשומנים, ויטמינים ומינרלים. צריכת מח עצם הייתה מועילה לבני אדם מוקדמים, שכן היא סיפקה את האנרגיה והחומרים המזינים הדרושים להישרדות, להתפתחות המוח ולצמיחה הכוללת.

כמה דוגמאות לאתרים ארכיאולוגיים עם עדויות לצריכת מח עצם כוללות:

• Swartkrans, דרום אפריקה: אתר זה, שראשיתו מלפני כ-1.8 מיליון שנים, הניב עצמות עם סימני הקשה, דבר המצביע על כך שהומינידים מוקדמים, כגון Paranthropus robustus, שברו את העצמות כדי לגשת למח עצם.
• ערוץ Olduvai, טנזניה: אתר זה, שראשיתו מלפני כ-1.8 מיליון שנה, מכיל עצמות עם סימני חיתוך וסימני הקשה, המצביעים על כך שמינים מוקדמים של הומו, כגון Homo habilis, עיבדו פגרי בעלי חיים וניגשו למח עצם.
• בוקסגרוב, אנגליה: אתר זה, שראשיתו לפני כ-500,000 שנה, הניב עצמות עם סימני חיתוך וסימני הקשה, דבר המצביע על כך שפרטי הומו היידלברגנסיס המוקדמים צרכו מח עצם.

דוגמאות אלו מדגימות כי הומו ספיינס מוקדם ואבותיהם צרכו מח עצם, כפי שמעידים סימנים שנותרו על עצמות שנמצאו באתרים פרה-היסטוריים. התנהגות זו מילאה ככל הנראה תפקיד משמעותי באבולוציה האנושית וסיפקה חומרים מזינים חיוניים להישרדות ולהתפתחות.

המוח של האדם התפתח לפני המצאת האש לפני כמה מאות אלפי שנה, נראה הגיוני שאכילת מח עצם של חיות גדולות אפשרו לאדם לאכול בקלות אוכל אנרגטי וקל ללעיסה בלי חימום אך התבלבלו בין הסיבה לתוצאה, הסיבה שאכלו מח עצם, לא הייתה כי היה מזין, אלא מפני שלשאר החיות לא הייתה אפשרות לפצח את העצמות הגדולות והאדם הצליח להשיג כלים לביצוע המשימה. האדם עבד קשה לחפש פגרים ואז לפצח את העצמות ולהגיע למח עצם.

המונגולים חיו על בשר וחלב

המונגולים סיווגו את המזון לשתי קבוצות. Ulaan Idee היו מאכלים אדומים, כמו בשר, שנאכלו בעיקר בחורף ובאביב. Tsagaan Idee היו מזונות לבנים, כמו מוצרי חלב, שנאכלו בעיקר בקיץ ובסתיו. ירקות נחשבו לסוג של דשא ונקרא ״מזון עיזים״. המונגולים נגעלו מאוד מכך שחקלאים אכלו צמחים שגדלו בעפר ולעיתים קרובות הופרו בהפרשות. היום תוחלת החיים של המונגולים (70) נמוכה משל היפנים (80 פלוס), הגיוני שזה בגלל התוספת של קמח, אלכוהול ועישון שנפוץ במונגוליה ומכך שהם אינם אוכלים פירות בכלל.

הרמב״ם הגיע למסקנות יפות בלי הידע של היום

ב לעולם לא יאכל אדם, אלא כשהוא רעב; ולא ישתה, אלא כשהוא צמא.

מדויק להפליא. הגוף יודע לאותת לנו מצוין.

ג (ב) לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו, אלא יפחות כמו רביע משובעתו. ולא ישתה מים בתוך המזון, אלא מעט ומזוג ביין; וכשיתחיל המזון להתאכל במעיו, שותה מה שהוא צריך לשתות. ולא ירבה לשתות מים, אפילו כשיתאכל המזון. ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה, שמא יהיה צריך לנקביו.

צריך לאכול עד שלא רעבים. לכל אדם כמות אחרת, וחשוב יותר מה אוכלים ולא כמה. החלק שנכון שלא טוב לשתות עם האוכל, לא לפניו ולא אחריו.

ד לא יאכל אדם, עד שיהלך קודם אכילה עד שיתחיל גופו לחום, או יעשה מלאכה, או יתייגע ביגע אחר. כללו של דבר–יענה גופו וייגע בכל יום בבוקר עד שיתחיל גופו לחום, וישקוט מעט עד שתתיישב נפשו, ואוכל. ואם רחץ בחמין אחר שיגע, הרי זה טוב; ואחר כך שוהה מעט, ואוכל.

לא נכון. זו אמירה סתמית ללא היגיון ומדע.

ה (ג) לעולם כשיאכל אדם, יישב במקומו או יטה על שמאל. ולא יהלך ולא ירכוב ולא ייגע ולא יזעזע גופו ולא ייטייל, עד שיתאכל המזון שבמעיו; וכל המטייל אחר אכילתו או שיגע, הרי זה מביא על עצמו חולאים רעים וקשים.

הגיונית נכון, אבל לדעתי זה לא מדויק ולא מבוסס במדע או תצפיות.

ו (ד) היום והלילה, ארבע ועשרים שעות. דיי לו לאדם לישן שלישן, שהוא שמונה שעות; ויהיו בסוף הלילה, כדי שיהא מתחילת שינתו עד שתעלה השמש שמונה שעות, ונמצא עומד ממיטתו, קודם שתעלה השמש.

יחסית מדויק. עם הגיל יורדות שעות השינה. בשבטים היו בערך 7 שעות.

ז (ה) לא יישן אדם לא על פניו, ולא על עורפו, אלא על צידו–בתחילת הלילה על צד שמאל, ובסוף הלילה על צד ימין. ולא יישן סמוך לאכילה, אלא ימתין אחר אכילה כמו שלוש או ארבע שעות. ולא יישן ביום.

לא נכון. השינה העדיפה היא על הגב עם ברכיים מורמות. ככה האינדיאנים ישנים זה תומך בגב ובנשימה מהאף.

ח (ו) דברים המשלשלין את בני מעיים, כגון ענבים ותאנים ותותים ואגסים ואבטיחים ומעי הקישואים ומעי המלפפונות–אוכל אדם אותם בתחילה, קודם אכילה. ולא יערבם עם המזון, אלא שוהה מעט עד שייצאו מבטן העליון; ואוכל מזונו. ודברים שהן מאמצין את בני מעיים, כגון רימונים ופרישין ותפוחים וקרוסטמלין–אוכל אותם תיכף למזונו, ולא ירבה מהן.

יש מעט פירות מומלצים לאכילה. מה שגורם לשלשול, בוודאות אינו מתאים לבני אדם.

ט (ז) כשירצה אדם לאכול בשר עוף ובשר בהמה כאחד, אוכל בתחילה בשר העוף; וכן ביצים ובשר עוף, אוכל בתחילה ביצים; בשר בהמה דקה ובשר בהמה גסה, אוכל בתחילה בשר הדקה: לעולם יקדים אדם דבר הקל, ומאחר הכבד.

לא נכון. זו המצאה.

י (ח) בימות החמה–אוכל מאכלים הקרים, ולא ירבה בתבלין, ואוכל את החומץ; ובימות הגשמים–אוכל אוכלין החמין, ומרבה בתבלין, ואוכל מעט מן החרדל ומן החלתית. ועל דרך זו, הולך ועושה במקומות הקרים ובמקומות החמים–בכל מקום ומקום, כראוי לו.

המצאה.

יא (ט) יש מאכלות שהן רעים ביותר עד מאוד, וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם–כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים, והגבינה המלוחה הישנה, והכמהין והפטריות, והבשר המליח הישן, ויין מגיתו, ותבשיל ששהה עד שנדף ריחו, וכל מאכל שריחו רע או מר ביותר: הרי אלו לגוף, כמו סם המוות.

לא נכון. דגים מעולים לאכילה, לא משנה גודלם. מפטריות וממלח באופן כללי עדיף להימנע.

יב ויש מאכלות שהן רעים, אבל אינם כמו הראשונות לרוע; לפיכך ראוי לאדם שלא לאכול מהן אלא מעט ואחר ימים הרבה, ולא ירגיל עצמו להיות מזונו מהם או לאוכלם עם מזונו תמיד–כגון דגים גדולים, וגבינה וחלב ששהה אחר שנחלב ארבע ועשרים שעות, ובשר שוורים גדולים ותיישים גדולים, והפול, והעדשים, והספיר, ולחם שעורים, ולחם מצות, והכרוב, והחציר, והבצלים, והשומים, והחרדל, והצנון: כל אלו מאכלות רעים הן.

נכון חלקית. כל הירקות, קטניות, שורשים – רעילים לבני אדם. חלב עיזים מוחמץ טוב לנו. חלב פרה בעייתי מאוד לרוב האנשים.

יג אין ראוי לאדם לאכול מאלו אלא מעט עד מאוד, ובימות הגשמים; אבל שלא בימות הגשמים, לא יאכל מהן כלל. והפול והעדשים בלבד–אין ראוי לאוכלן, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. והדלועין, אוכלין מהן מעט בימות החמה.

המצאה.

יד (י) ויש מאכלות שהן רעים, ואינן כמו אלו; והם עוף המים, ובני יונה הקטנים, והתמרים, ולחם קלוי בשמן או לחם שנילוש בשמן, והסולת שנפו אותה כל צורכה עד שלא נשאר בה ריח מורסן, והציר והמורייס. אין ראוי להרבות מאכילת אלו; ואדם שהוא חכם וכובש את יצרו, ולא יימשך אחר תאוותו ולא יאכל מכל הנזכרים כלום, אלא אם נצרך להם לרפואה–הרי זה גיבור.

נכון חלקית. עוף המים ובני יונה מעולים לנו.

טו (יא) לעולם ימנע אדם עצמו מפירות האילנות, ולא ירבה מהן אפילו יבשים, ואין צריך לומר רטובים; אבל קודם שיתבשלו כל צורכן, הרי הן לגוף כחרבות. וכן החרובים, רעים לעולם. וכן הפירות החמוצין רעים, ואין אוכלין מהן אלא מעט בימות החמה ובמקומות החמין. והתאנים והענבים והשקדים טובים לעולם, בין רטובים בין יבשים, ואוכל אדם מהן כל צורכו; אבל לא יתמיד אכילתן, אף על פי שהן טובים מכל פרי האילנות.

נכון חלקית. שקדים רעילים לנו מאוד.

טז (יב) הדבש והיין, רע לקטנים ויפה לזקנים, וכל שכן בימות הגשמים. וצריך אדם לאכול בימות החמה, שני שלישי מה שהוא אוכל בימות הגשמים.

דבש טוב לנו. יין לא טוב לנו.

יז (יג) לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין כל ימיו, ויהיה קרוב לשלשול מעט. וזה כלל גדול ברפואה–שכל זמן שהרעי נמנע או ייצא בקושי, חולאים רבים באים.

רחוק מנכון. להפך. הוא כנראה סבל ממשהו קרוב לשלשול בגלל הירקות שאכל. צריך להיות קשה. המדע תומך בזה.

יח ובמה ירפה אדם מעיו, אם נתאמצו מעט–אם היה בחור–יאכל בבוקר בבוקר מלוחים שלוקים מתובלים בשמן ובמורייס ובמלח, בלא פת; או ישתה מי שלק של תרדין או כרוב בשמן ומלח ומורייס. ואם היה זקן–ישתה דבש מזוג במים חמין בבוקר, וישהה כמו ארבע שעות, ואחר כך יאכל סעודתו. יעשה כן יום אחר יום, שלושה או ארבעה ימים אם צרך לכך, עד שירפו מעיו.

המצאה. שמן צמחים ממש רעיל לנו.

יט (יד) ועוד כלל אחר אמרו בבריאת הגוף: כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע, ומעיו רפים–אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק, ואפילו אכל מאכלות הרעים; (טו) וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהה נקביו או מי שמעיו קשים–אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכוחו תשש. ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות, והיא עיקר לכל חולאים.

המצאה.

כ רוב החולאים הבאים על האדם, אינן אלא מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה, אפילו ממאכלים טובים. הוא ששלמה אומר בחכמתו, ״שומר פיו, ולשונו–שומר מצרות, נפשו״ (משלי כא, כג)–כלומר שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע, ולשונו מלדבר אלא בצרכיו.

רוב התחלואות מקורן באכילת מזון שאינו מתאים לבני אדם. זה החלק הנכון.

כא (טז) דרך הרחיצה–שייכנס אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים; ולא ייכנס סמוך לאכילה ולא כשהוא רעב, אלא כשיתחיל המזון להתעכל. ורוחץ כל גופו בחמין שאין הגוף נכווה בהן, וראשו בלבד בחמין שהגוף נכווה בהן. ואחר כך ירחוץ גופו בפושרין, ואחר כך בפושרין מן הפושרין, עד שירחוץ בצונן; ולא יעביר על ראשו כלל, לא פושרין ולא צונן. ולא ירחוץ בצונן, בימות הגשמים. ולא ירחוץ עד שיזיע וייפרך כל גופו, ולא יאריך במרחץ; אלא כשיזיע וייפרך גופו, ישתטף וייצא.

נכון חלקית. מקלחת קרה טובה לנו. המדע וההיגיון תומכים בזה.

ארוחה על כתפי ענקים

הדרך הראשונה שנראתה לי מאוד הגיונית היא של אסתר גוהקל שבכלל כתבה על יציבה נכונה, אבל היא פתרה את זה דרך הסתכלות על איך הקדמונים ישבו ועמדו, וזה היה משהו שלא חשבתי עליו אבל הוא היה גאוני גם לפתרון של מה אנחנו אמורים לאכול, מה נכון לנו באופן כללי – להסתכל מה הקדמונים אכלו ואיך התנהגו ונעו, לא להעתיק הכול אלא להפעיל היגיון ולהעתיק מה שטוב לנו.

הספר שהסביר לי שאולי יש בעיה עם חיטה לאחר שלא היה נראה לי הגיוני שרק חלק מהאנשים רגישים לגלוטן הוא ״בטן של חיטה״ של דוקטור ויליאם דיוויד, הקשבתי לו ב-audible ויש אותו גם בעברית.

ספר נוסף שמסביר את המדע מאחורי שומן ובשר הוא ״הבלוף הגדול של הכולסטרול״ באמצעותו מבינים ששומן מהחי דווקא טוב לנו ולא מהצומח וזה מתחבר למה שהקדמונים נהגו לאכול, כשיש הצלבה בין ההיגיון למדע ולתצפית ההיסטורית אז יש פיצוח.

כשסיפרתי על הספרים האלה לבן הדוד שלי מארה"ב, הוא סיפר לי על ספר טוב שנקרא ״הפרדוקס של הצמחים״ של מנתח לב מארה״ב. זו הייתה באמת פריצת דרך. גנדרי אמר שיש בכל מיני שורשים, עלים ובכלל דברים מהצומח כל מיני רעלנים כדי שלא נאכל אותם. הטעות של גנדרי שהוא אמר שיש את זה בצורה בעייתית בחלק מהצמחים, אך האמת שבכל הצמחים יש את זה, הוא ממש היה פורץ דרך, אך ההמלצה של הספר הייתה צריכה להיות שיש להימנע מאוכל מהצומח באופן גורף חוץ מפירות בשלים והחמצות, השריות והנבטות שמפחיתות משמעותית את הרעלנים אשר משפחה אחת שלהם היא הלקטנים.

זה היה מפתיע בטירוף אבל כשחקרתי את הרעלנים גיליתי שהוא צודק, כשהורדתי צמחים מהתפריט שלי נעלמו לגמרי כאבי בטן קטנים ומעצבנים שהיו לי. פוף הם נעלמו. ואז היה חיבור מדהים של המדע, עם ההיגיון וניסוי אישי על עצמי, יש פיצוח בתזונה חופשית. לאחר מכן נתקלתי בהרצאה של רופא ממש חכם מאוסטרליה, פול מייסון שכמוני הולך עם מה שנכון ולא עם הזרם, הוא מסביר בצורה מדעית איזה תופעות הרעלני צמחים עושים לנו בגוף. הדרך שלו שונה משלי כי הוא מבוסס רק מדע בלי הרבה היגיון ואבולוציה, אני משלב את הכול למרות שבמדע ביולוגי אני חלש, אבל אני כן יודע לזהות חכמים כמו פול, שהיה מצטיין באוניברסיטה יוקרטית באוסטרליה, וכן, הדברים האלה חשובים ואומרים הרבה.

בכל ספר שקראתי, הרצאה מהאינטרנט, בדרך כלל 70% נכון ו-30% לא נכון, זה דורש אבחנה רצינית לקחת מכל ספר את מה שנכון, וככה הרכבתי את תזונה חופשית.

בדיקה נחמדה לאוכל

האם אפשר לאכול את המאכל בלי לבשל, לחמם או להפעיל עליו תהליך כימי בלי שיהיה מר, חמוץ או חריף?

אם התשובה היא כן, אז זה מאכל ״חופשי״ ומתאים לבני אדם!

כמובן לאכול אותם מבושלים עדיף, אך זה רק כדי לבדוק אם המזון מותאם לבני אדם. זה לא אומר לא לאכול את המאכלים האחרים. זה רק כלי שמבהיר מה מותאם לנו. בני האדם החלו להשתמש באש בכמה מאות אלפי שנה האחרונים לעומת כמה מיליוני שנות אבולוציה, אם אוכל מסוים אי אפשר לאכול ללא בישול או חימום זה אומר שהוא נכנס לדיאטה שלנו ״לאחרונה״ כמו לחם, צמחים וכדומה.

• כל סוגי הבשר אפשר לאכול נא – לכן מתאימים לבני אדם.
• פירות בשלים – לא צריך לעשות שום פעולה, לכן מתאימים לבני אדם.
• דגים – דגים נעים אכילים, לכן מתאימים לבני אדם.
• דגנים – אי אפשר לאכול אותם בלי לבשל או לאפות. לכן לא מתאימים לבני אדם.
• עלים – מרים או חמוצים, לכן לא מתאימים לבני אדם.
• אגוזים – בד"כ מרים במקצת, לכן לא מתאימים לבני אדם.
• קטניות – קשות ומרירות ללא בישול וכן רעילות, לכן לא מתאימות לבני אדם.
• חלב – אפשר לשתות חלב ישר מהעז, לכן מתאים לבני אדם. גם חלב פרה, אך הרבה אנשים רגישים אליו בגלל השוני שלו מהחלב שהיו שותים אלפי שנים.
• ירקות – רובם מרים או חריפים לא מבושלים, לא מתאימים לבני אדם.